בין שאר החגים בלוח השנה העברי, יש חג אחד שמוקדש כולו לנשים ונחגג בתוך ימי החנוכה, היום השני של ראש חודש טבת: חג הבנות. החג, שצוין לראשונה באמצע המאה ה-18 בקהילות יהודיות בצפון אפריקה, מציין את כוחן של נשים לאורך הדורות – מגבורתה של יהודית ועד לסיפורי החשמונאים – דרך התכנסויות מלאות שמחה, ריקודים ומנהגים ייחודיים.
ד"ר מרים גז-אביגל, חוקרת יהדות תוניסיה, מספרת על החג: "כל אותו היום הנשים בישלו, אפו ושרו שירות של חול ושירות של קודש שאליהם הצטרפו גם ריקודים. לקראת הערב ישבו כל הבנות לסעודה ובלילה התפזרו כל אחת אל ביתה כשידיה מלאות בדברי מאפה ומתיקה שאותם חילקה לקרובים וחברים".
מקור החג: מסורות שעברו מדור לדור
עדות נוספת לשימור החג מגיעה מתוניס, שם התקיים בשנת 1755 טקס ייחודי לכבוד "ראש חודש הבנות". הטקס נערך בהובלת הרב אליהו שפירא, חכם ממוצא פולני שהתגורר במקום. בטקס זה, שהתקיים לאחר קריאת התורה בבית הכנסת, העלה הרב על נס את זכותן של הנשים הצדקניות לאורך ההיסטוריה, כמו דבורה הנביאה, אסתר המלכה, ברוריה ויהודית. הנשים שנכחו בטקס ניגשו לנשק את ספר התורה, והרב ברך אותן בתפילת "מי שברך" מיוחדת שנוסחה לכבודן.
בשנת 1925, בקהילת תוניס, ייסדו ראשי הקהילה טקס חגיגי לכבוד החג, שבו נערכה חגיגת בת מצווה משותפת לבנות בית הספר של "כל ישראל חברים". מסורת זו, לצד עדויות נוספות שנאספו מנשים יוצאות צפון אפריקה, מציגה את החג כיום ייחודי שמוקדש לעוצמה, לחוכמה ולתרומתן של נשים לאורך הדורות.
שתיית יין ואכילת מוצרי חלב
המנהגים השונים כוללים התכנסויות של נשים מכל הגילים, סעודות חגיגיות, שירה וריקודים. בקהילות מסוימות נהגו לשלוח מנות אישה לחברתה, ובמקרים מיוחדים אף ציינו חגיגות בת מצווה משותפות. לפי ד"ר יעל לוין עיקרו של החג הוא חגיגת אחוות נשים, התכנסות הבנות ואכילת מאכלי חלב ולפעמים גם שתית יין במקום שבו החנוכיה דולקת. אכילת מאכלי חלב נזכרת גם בהגהות האשכנזיות לשולחן ערוך והיא אכן נקשרת במעשה יהודית: "יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב".
