היום ב-1882 נוסדה מושבת ראש פינה בגליל העליון.
במחצית השנייה של המאה ה-19, עוד בטרם התפתחות התנועה הציונית באירופה, קמה תנועה התיישבותית בקרב היישוב היהודי הישן בארץ ישראל; הדבר נבע בעיקר ממניעים כלכליים (חיי דוחק וצפיפות בערים הקיימות) ואידיאליסטים-דתיים ('הרחיבי מקום אוהלך'), ונתמכה ע"י גורמי חוץ כגון הנדבן מונטיפיורי. ב-1878 הקימו מספר משפחות יוצאות ירושלים את מושבת פתח תקווה, ובצפון הארץ הקימו 30 משפחות יישוב חדש שנקרא 'גיא-אוני' (דומה ליישוב הערבי הסמוך, ג'עוני). גיא-אוני לא הצליחה להתבסס כלכלית, ורוב תושביה חזרו תוך כמה שנים לצפת; את האדמות מכרו ב-1882 למספר משפחות שעלו מרומניה, שהשתיכו לתנועת 'חובבי-ציון' החדשה (אשר תוביל תוך מספר שנים לעלייה הראשונה). הרומנים שינו את שם היישוב לראש-פינה (באופן סמלי בהתאם לפסוק, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה'), והתיישבו בו בדצמבר 1882. גם הם נתקלו בקשיים כלכליים רציניים, אשר נפתרו לבסוף הודות לנדיבותו של הברון רוטשילד. ראש פינה מעולם לא הפכה לעיר ואם בישראל, אך חשיבותה התרבותית וההיסטורית אינה מוטלת בספק.
