החברה הישראלית כולה עברה סוג של טראומה מאז פרוץ המלחמה ואירועי ה-7 באוקטובר. צפייה בתמונות וסרטוניםקשים, הפחד מעוד "הותר לפרסום" והדאגה הגדולה שמלווה כל אזרח במדינה לא תורמים לשלוות הנפש שלנו (בלשון המעטה).
עוצמתה של החברה הישראלית מאפשרת לפטור בעיות באמירת "יהיה בסדר" פשוטה ומיד להמשיך הלאה, לעיתים עשויה לגרום להתעלמות ממצב מורכב המצריך תשומת לב ויחס מתאים. לשם כך, יצאה עדן הראל למסע אישי ולאומי. מסע של חיפוש דרכי התמודדות עם המציאות הכל כך מורכבת הזאת שבה נמצאים היא ורבים נוספים.
עדן בחרה לנסות את שיטה הנקראת "דמיון נובע" בה צוללים פנימה, אל האירועים והנקודות שעומדות ביסוד המצב ומנסים לחוות אותם פעם נוספת.
"מבפנים החוצה"
נוריאל אהרן, מנהל המכון ללימודי דמיון נובע הסביר כי "פעמים רבות משתמשים בדיון כדי להשפיע עלינו, המושג דמיון מודרך למשל מוכר קצת יותר לאנשים. כאן, התנועה הפוכה – במקום מבחוץ פנימה, זה מבפנים החוצה".
מטרת הטיפול, היא לעורר מחדש את החרדה, לחזור לסיטואציה בה הכל התחיל וממש לחוות אותה. עדן, שחזרה לרגע הצפייה בסרטי הזוועות מה-7 באוקטובר, מתארת כיצד היא חווה מחדש את תחושת הזעזוע וחוסר האונים של אותן קורבנות.
עדן, שכל מטרתה הייתה ללחום את מלחמתן של אותם קורבנות ולהשמיע את קולם, מרגישה איזושהי עוצמה בשורש החרדה. באמצעות ההסתכלות פנימה עדן מפנימה כי החרדה כולה הגיע מתוך מקום של שליחות, של נתינת עזרה לאחר. הסתכלות כזו, היא הפתח להבנת מקומה של החרדה ומשם והלאה, ההתמודדות איתה פשוטה בהרבה.
"חשוב לקחת אחריות על הרגשות שלנו", מסביר אהרן. "להבין שזה לא משהו שנפל עליי. להבין שאני בוחר בהן".
