אחת ממערכות הבחירות הדרמטיות ביותר בתולדות ארה"ב מגיעה היום לסיומה, כאשר על הפרק עומדים שאלות הרות גורל עבור ארצות הברית של אמריקה – אשר עדיין, על אף כל הטלטלות העולמיות האחרונות, מהווה את מעצמת העל החזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית וכלכלית. נדמה שמאז מלחמת האזרחים האמריקאית באמצע המאה ה-19, לא ניצבו זה מול זה שני נציגים אשר כל כך שונים באופיים ובהשקפתם, ואשר מציעים לאמריקה חזונות נבדלים כל-כך זה מזה. המירוץ בין השניים ראה 2 עימותים, פרישה של נשיא מכהן, ואף 2 ניסיונות התנקשות כושלים; דבר אחד ודאי – תוצאות הבחירות הללו הולכות להיות היסטוריות ותקדימיות (עם האישה הראשונה בתפקיד, או הנשיא הראשון שחוזר לכהונה לא-רצופה מאז סוף המאה ה-19), ולהשפיע מאוד על המציאות הגיאופוליטית.
מן הצד האחד עומד דונלד טראמפ (78), הנשיא לשעבר (2017-2021) אשר לא שחרר מאז את אחיזתו במפלגה הרפובליקנית. סיום כהונתו הכאוטית של טראמפ ועשרות העניינים הפליליים בהם הסתבך העלו את הסברה שהקריירה הפוליטית שלו נגמרה, אך טראמפ התאושש וסחף אחריו שנית את הימין האמריקאי. בעצרות בחירות אדירות בהן הוא לא חושש להגיד לקהל את כל מה שעובר בראשו, מבטיח טראמפ להחזיר את אמריקה לתקופה השמרנית הטובה שאפיינה אותה בסוף המאה ה-20, תוך מאבק בזרמים החברתיים הפרוגרסיביים, והקטנת חלקה של אמריקה על הבמה הבינלאומית, תוך מיקוד עיקר הקשב והמאמצים בשיקום פנימי.
מן הצד השני עומדת קמלה האריס (60), סגנית הנשיא המכהנת, אשר הפכה למועמדת המפלגתית הרשמית רק בקיץ האחרון, לאחר סאגת פרישת של הנשיא המכהן ג'ו ביידן מן המירוץ. האריס מייצגת דור צעיר ונמרץ יותר בפוליטיקה, ובמובנים רבים עצם זהותה מסמלת את האמריקה החדשה – אישה בת מיעוטים (חצי אפרו-אמריקאית, וחצי הודית). האריס הצליחה להכניס מומנטום לתוך הקמפיין המנומנם של המפלגה הדמוקרטית, שהתקשה להתרומם עם ביידן ולאחר כהונתו הסוערת; היא מבטיחה להמשיך באופן כללי את קווי המדיניות הכלכלית והמדינית של ביידן, אך גם להוסיף תוכן חדש משל עצמה, ולתת ביטוי תרבותי רב יותר לגיוון האמריקאי.
אין ספק שהבחירות הללו גורליות במיוחד עבור ישראל, הנתונה כיום באחד המצבים הביטחוניים והגיאופוליטיים המורכבים ביותר שידעה מעודה, ותלותה של ישראל בארה"ב באה לידי ביטוי פעמים רבות בשנה האחרונה. גם האריס וגם טראמפ הבטיחו שיביאו לסיום המלחמה במזרח התיכון זמן קצר לאחר בחירתם, ללא פירוט רב אודות תוכניותיהם. סביר שהאריס תפעיל לחצים רבים יותר על ממשלת ישראל, בעוד שעם טראמפ קשה לדעת – רוב הסיכויים שהוא יתיר רסנים מישראל, אך ייתכן והוא ינקט בצעדים מפתיעים בכיוון ההפוך. לישראלים מותר לקוות שהצהרות 2 המועמדים בשלב זה מיועדים לצורכי בחירות, ושייתכן ולאחר השבעת הנשיא/ה החדש/ה (ה-20 בינואר) לא יתחולל שינוי משמעותי בעמדתה של אמריקה. בכל מקרה, ברור שהאופציה חייבת להישקל בידי מקבלי ההחלטות.
בכל מקרה, ניתן לעמוד מן הצד ולשבח את ארה"ב על מערכת הבחירות ה-60 בתולדותיה. הדמוקרטיה העוצמתית והוותיקה בעולם ממשיכה לתפקד במלוא הכוח, ואין ספק שאם תצליח ארה"ב להתגבר על מחזוריות הקיטוב הנוכחית, נותר בפניה עתיד מזהיר של קיום דמוקרטי, עם מסורת משובחת של חילופי שלטון בדרכי שלום.
