בטוחה שאני לא היחידה וגם לכם זה קורה. יש ימים כאלה שלא משנה מה תעשו ומה תאמרו, משהו לא עובד, כמו תקליט שנתקע. אני מרגישה כמו לוליין בקרקס כשהחבל מתנדנד לו, הכל סביב מתחיל להסתחרר, אני נאחזת בנקודת אור רחוקה, אבל הרגליים רועדות והגוף מסרב להתאזן. הילדים מתחילים לחוש באווירת הקרקס ותחושת חוסר האונים מתחילה להשתלט עלי.
כל דבר שאני עושה גורר תלונות וחוסר הסכמה, מירוץ הטנטרומים של בת השנתיים נכנס להילוך מהיר והגדול שלי, שהוא גוזל בעצמו, יוצא בהצהרות נגדי באופן שמשאיר אותי עם פה פעור, על אוצר המילים המפואר שלו והביטחון שצבר בארבע וחצי שנות חייו.
אני מנסה להחליף כובעים מתוך המאגר העצום שיש לי כאמא, תוך כדי תרגול נשימות שכבר מזמן לא עובד אבל אני לא מתייאשת. ממטפלת מסורה, רכה ואוהבת, אני פותחת בקריאה לפרק פתיחה של מאסטר שף אצלי במטבח, חובשת את כובע השפית, יחד עם כובע המנקה, תוך כדי שאני אחראית משמרת. בדקות הראשונות נראה כי ישנה הצלחה ומשהו באוויר משתנה, מפלס הלחץ יורד ופה ושם נזרקים חיוכי אהבה וצחוק מתגלגל. אך אז, השניים רבים, מושכים וצועקים ושקית הקמח עושה צניחה חופשית מרשימה, הרצפה האפורה משנה גוון ללבן בוהק, ויש מין מחזה מרהיב סביבי, כמו השלג הראשון בירושלים, שגורם לי לאיבוד שליטה.
בדרך לא דרך, יש ארוחה מוכנה ואני מוצאת את עצמי כרגע המלצרית היחידה במשמרת, כי המלצר הנוסף שהיה אמור להגיע הודיע על עיכוב לא צפוי. אני רצה ממקום למקום, מנסה לענות על הצרכים של כולם, לקלוט מידע עוד לפני שמוסרים לי אותו, ולזכור את המנטרה: הלקוח תמיד צודק. במקרה הנוכחי, הלקוחות לא מתפשרים פה וכדאי לשמור על שביעות רצונם למען הסדר הטוב.
בהפסקה של רגע, אני לוגמת כוס מים קרים וכבר לא בטוחה היכן אני נמצאת, אם בקרקס, בתוכנית אירוח של מאסטר שף או על במת התיאטרון. אבל אז, קהל בדמות ילד עם עיניים יפות פונה אלי בקול מתוק: "אמא תודה, טעים לי" . תוך שניות ספורות, תחושת גאווה ממלאת אותי, אני מרימה את הראש בגאון וחיוך רחב נפרש לו מאוזן לאוזן. אני מזדקפת וכבר לא חשה את כאבי הגב שהטרידו אותי קודם.
אני מנסה לומר "תודה יפה שלי, באהבה" אבל במקום זה, זולגות להן דמעות קטנות, ערבוב של רגשות תסכול וחוסר אונים שחשתי בשעות האחרונות, עם אושר שמציף אותי ברגע זה ותחושת סיפוק על הקשר הנפלא שלי איתו. דפיקות לב של שמחה ממלאות אותי ואני מצליחה להיות נוכחת בכאן ועכשיו.
גם כשהכל נראה אבוד, הקרקע נשמטת ואתם טובעים בתוך מערבולת רגשות, בתחושה של חוסר אוויר, נסו להיאחז באור קטן שיציף אתכם למעלה. לפעמים מוזיקה טובה שאתם אוהבים לרקוד איתה ביחד, תשמש כקרש הצלה שיספיק כדי לצלוח את הגל הסוער.
