מאז תחילת המלחמה, יותר ויותר עדויות, סקרים ודיונים ציבוריים מצביעים על עלייה בשימוש בחומרים ממכרים כאמצעי התמודדות עם חרדה, טראומה ועומס נפשי. סקר שפורסם ב־mako במרץ 2026 תיאר עלייה בצריכת חומרים והרחבה של שימושים שנעשו חלק משגרת ההתמודדות היומיומית. במקביל, בוועדת הצעירים בכנסת שנערכה בינואר 2026 עלה כי בשנת 2025 אותרו וטופלו כ־3,800 צעירים ובוגרים המתמודדים עם שימוש לרעה בחומרים והתמכרויות, בהם גם כ- 350 צעירים במצבי סיכון על רקע המשבר הלאומי וכ- 250 מטופלים מיישובי העוטף, הצפון והפריפריה שהתמודדו עם טראומה מתמשכת.
בתוך המציאות הזו, עולה שאלה מרכזית, מה קורה לאותם מכורים לאחר אחרי שמפסיקים להשתמש?
כשהחומר הוא רק חלק מהסיפור
במקרים רבים, שימוש בחומרים ממכרים אינו עומד בפני עצמו אלא מהווה ניסיון להתמודד עם מצבים רגשיים מורכבים כמו חרדה, בדידות, כאב נפשי או טראומה. במיוחד בתקופות של חוסר יציבות ביטחונית וחברתית, השימוש עשוי להופיע כתגובה למצוקה מתמשכת ולא רק כהתנהגות נקודתית.
לכן, עצם הפסקת השימוש אינה בהכרח פותרת את הגורמים שהובילו אליו מלכתחילה. גם כאשר החומר כבר לא חלק מהשגרה, התחושות והקשיים שהיו ברקע עשויים להישאר ולדרוש התייחסות נפרדת במסגרת תהליך ההחלמה.
גמילה פיזית היא התחלה – לא סוף
גמילה פיזית מתמקדת בעיקר בהפסקת השימוש ובהתמודדות הראשונית של הגוף עם היעדר החומר. זהו שלב משמעותי, שבמסגרתו באמצעות ליווי רפואי מתבצע ניקוי של הגוף מהחומר הממכר (אלכוהול, סמים וכדומה), אך הוא לרוב רק חלק אחד מתוך תהליך רחב יותר, הדורש העמקה בהתמכרות הנפשית והרגשית וזיהוי של דפוסים שהובילו להתמכרות מלכתחילה.
ההתמודדות האמיתית בגמילה נוגעת גם להרגלים שנבנו לאורך זמן, לדפוסי חשיבה, לטריגרים רגשיים ולסביבה היומיומית שאליה האדם חוזר. במרבית המוחלט של הליכי הגמילה ישנו צורך בהמשך תמיכה ובליווי מקצועי מקיף גם לאחר השלב הראשוני, כדי לאפשר תהליך יציב יותר של שיקום והסתגלות לאורח החיים ללא גורם ההתמכרות.
למה דווקא התקופה שאחרי מסוכנת לרבים
לאחר סיום הגמילה הפיזית, האדם חוזר אל אותה מציאות שבה התפתחה ההתמכרות. אותם לחצים, אתגרים רגשיים, מערכות יחסים מורכבות ולעיתים גם חוויות טראומטיות ממשיכים להיות חלק מהיומיום. במקרים אחרים החזרה היא לסביבה ולמציאות אף שונה ופחות מיטיבה, דוגמת מכורים שאיבדו מקומות עבודה, קשרי משפחה וקשרים חברתיים אחרים.
בשלב הזה, ללא מסגרת תומכת או מענה המשכי, עלול להיווצר פער בין התחושה של “סיום תהליך” לבין ההתמודדות בפועל. עבור חלק מהאנשים, תחושת הריק או העומס הרגשי שחוזר יכולה להפוך את התקופה הזו לרגישה במיוחד מבחינת המשך ההחלמה, מה שיוביל להתגברות של הצורך הרגשי בחומרים הממכרים.
תמיכה, מסגרת ושגרה – שלושת העוגנים של ההחלמה
החלמה מהתמכרות אינה מתמצה בהפסקת שימוש, אלא כוללת בנייה מחודשת של שגרה, מערכות יחסים ותפקוד יומיומי. לצד טיפול רגשי, קיימת חשיבות גם למסגרת קבועה, חזרה הדרגתית לשגרה ולפיתוח תחושת יציבות פנימית.
מערכות השיקום הקיימות כיום מתייחסות להיבטים רחבים יותר של החיים, כולל ליווי משפחתי, שילוב תעסוקתי ופעילות בקהילה, מתוך הבנה שהחזרה לתפקוד אינה רק עניין אישי אלא גם חברתי, ומערכות יחסים שנועדו לספק תמיכה וזקוקות לשיקום.
בנקודה הזו נכנס גם הרצף הטיפולי שאחרי הגמילה הפיזית. שיקום מסמים לאחר גמילה פיזית נתפס כחלק מהמשך התהליך שבו נבנים בהדרגה כלים להתמודדות, חוסן אישי ויכולת לשמור על יציבות לאורך זמן. ההתייחסות לשלב זה אינה כשלב נפרד אלא כחלק מהתמונה הכוללת של שיקום והחלמה.
כשהתמכרות וטראומה נפגשות, נדרש מענה מותאם
בדיונים שנערכו בכנסת עלה שוב ושוב הקשר בין טראומה, שימוש בחומרים והתמכרות, במיוחד על רקע המלחמה והשלכותיה. נציגים מקצועיים התייחסו לכך שחלק מהמטופלים מגיעים על רקע חשיפה לאירועים קשים, כולל אזורים שנפגעו ישירות כמו העוטף והצפון, לצד אוכלוסיות נוספות המתמודדות עם פוסט-טראומה. במקביל עלה גם הצורך בהתאמת מסגרות טיפוליות למצבים שונים, כולל צעירים, חיילים ואנשים המתמודדים עם שילוב של טראומה והתמכרות. בחלק מהמקרים דווח גם על עומסים במערכות הטיפול ועל צורך בהרחבת מענים ייעודיים.
מה משפחות וסביבה קרובה צריכות להבין
תהליך של החלמה מהתמכרות אינו מתרחש בקו ישר ואינו מסתיים ברגע אחד. גם לאחר הפסקת השימוש, האדם עשוי להמשיך להתמודד עם תחושות של חוסר ודאות, עייפות רגשית, בושה או צורך בבנייה מחודשת של שגרה ותפקוד. הסביבה הקרובה משפיעה על היכולת של האדם להחזיק בתהליך לאורך זמן, לא רק ברגעי משבר אלא גם בתקופות של שקט יחסי. ההבנה שמדובר בתהליך מתמשך יכולה לסייע בהתמודדות משותפת עם העליות והירידות שמאפיינות אותו.
בתקופה כזו, אי אפשר להסתפק רק ב”להיגמל”
במציאות שבה יותר ישראלים מתמודדים עם חרדה, טראומה ושימוש בחומרים כדרך התמודדות, השאלה אינה מסתיימת בהפסקת השימוש עצמו. היא ממשיכה אל האופן שבו נבנית הדרך שאחריה. הגמילה הפיזית היא שלב חשוב, אך ההחלמה הרחבה יותר קשורה ליכולת ליצור שגרה חדשה, להתמודד עם טריגרים ולהחזיק מסגרת תומכת לאורך זמן. במובנים רבים, זהו השלב שבו מתגבשת היכולת של התהליך להחזיק מעמד גם מעבר לרגעי ההפסקה עצמם.
