יונה עמית, בת 87 מהגבעה הצרפתית בירושלים, הייתה רק ילדה בת 5 כשמלחמת העולם השנייה שינתה את חייה מקצה לקצה. היום, שמונה עשורים אחרי, היא ממשיכה לספר, ללמד ולהעביר את הזיכרון לדורות הבאים.
"הנעליים שלי באושוויץ"
יונה נולדה למשפחה דתית-מודרנית בעיר פיומה שבאיטליה. עם התקדמות המלחמה נאלצה משפחתה להימלט ולהסתתר. המשפחה נדדה בין מקומות מסתור שונים, מבית חווה ועד מנזר – תוך הסתמכות על אנשים שבחרו לסכן את חייהם כדי להצילם.
אחד הזיכרונות החזקים ביותר שנצרבו בה הוא רגע קטן אך מכריע. היא החליפה נעליים עם בן דודה. לה היו נעליים חדשות, ולו ישנות. זמן קצר לאחר מכן, כשהגיעו לקחת ילדים כדי להבריחם, בן הדוד נלקח והיא נשארה. מאז הוא לא שב.
מאז מלווה אותה משפט אחד שמכיל עולם שלם: "הנעליים שלי באושוויץ – ואני כאן, בירושלים".
כוס אליהו הנביא
בסופו של דבר הצליחה המשפחה להימלט לשווייץ ולהינצל. לאחר המלחמה עלתה יונה לישראל. היא הקימה משפחה גדולה – ארבעה ילדים, עשרות נכדים ו-13 נינים. במשך שנים רבות עבדה כמורה לאנגלית והשפיעה על דורות של תלמידים.
גם כיום היא ממשיכה לפעול ללא הפסקה. יונה מתנדבת קבועה ביד ושם, נפגשת עם בני נוער ומספרת את סיפורה, כדי לשמור את הזיכרון חי. לצד זאת, היא משמרת מסורת משפחתית מרגשת – כוס אליהו שהוסתרה בזמן המלחמה ונמצאה לאחריה, ומשמשת עד היום בליל הסדר.
לפני כארבע שנים השתתפה במשלחת עירונית לפולין בראשות ראש העיר משה ליאון, במסע למחנות ההשמדה. לפני כשנתיים נכדתה הילה החלה לעבוד בעיריית ירושלים, וכיום עוסקת בקידום תוכניות וניתוח נתונים עבור שורדי שואה – סגירת מעגל אישית ומשפחתית.
"ניצחון החיים היהודיים"
"בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה אנו עוצרים לזכור את סיפוריהם של ששת המיליונים – ואת סיפוריהם האישיים של שורדי השואה שנשאו עמם כאב בלתי נתפס ובחרו לבנות חיים חדשים מתוך החורבן. סיפורה של יונה עמית הוא עדות מצמררת לכוחה של הרוח האנושית, לניצחון החיים היהודיים ולחשיבותה של העברת הזיכרון מדור לדור", מסר ראש העיר ירושלים, משה ליאון. "ירושלים מוקירה את שורדי השואה החיים בקרבה, מחבקת אותם ומתחייבת להמשיך לפעול למענם ולמען הנצחת סיפורם".
