העיתונאי עמיחי אתאלי שיתף הבוקר (ג') בפוסט מרגש וויראלי ברשתות החברתיות על ההחלטה לקחת את הילדים בחול המועד ולנסוע לבקר את משפחתו של סרן נועם מדמוני ז"ל: "לא יכול לחשוב על אף פעילות יותר משמעותית שיכולנו לעשות ביום ראשון של חול המועד".
"לעולם לא תישארו לבד"
"הלכנו עם הבנות לבקר משפחה שכולה שאנחנו לא מכירים", פתח אתאלי את הפוסט.
אתאלי סיפר כי הוא נתקל בפוסט של חגי לובר, על סרן נועם מדמוני ז"ל, שנפתח במילים: "לְעוֹלָם לֹא תִּשָּׁאֲרוּ לְבַד, מִשְׁפַּחַת מַדְמוֹנִי!".
עוד באותו הנושא
- פרטי ההיתקלות הבוקר מצפון לליטני: לוחמי סיירת גבעתי נתקלו במחבלים בכפר זוטר א-שרקיה
- דובר צה"ל מעדכן כי קצין נפצע קשה אתמול מפגיעת מטרה אווירית בדרום לבנון
- יועצו הצבאי של חמינאי, מוחסן רזאי, בריאיון ל-CNN: "השיחות נתקעו, טראמפ חייב להפשיר 24 מיליארד דולר של נכסים איראניים כדי להגיע להסכם; פגישה בינו לבין המנהיג העליון לא תתקיים"
- פיקוד המרכז של ארה"ב (CENTCOM) מפריך את הדיווח האיראני: כוחות איראניים לא ביצעו ירי אזהרה ולא תקפו ספינות מלחמה אמריקניות בים עומאן. בארה"ב מבהירים כי מדובר בדיווח שקרי, וכי כוחותיהם ממשיכים לפעול בחופשיות באזור ולשמור על המצור
"המשפחה של סרן נועם מדמוני הספיקה לשבת עליו שבעה במשך יום וחצי, ואז הגיע ליל הסדר וקטע את ימי האבלות. וחגי שקבר בעצמו בן במלחמה, מספר שההורים של נועם, שרונה ובועז, מבקשים: בואו! וברגע שהראיתי את זה לאלישבע, היה לנו ברור שזאת הפעילות הכי משמעותית שאנחנו יכולים לעשות ביום הראשון של חול המועד", שיתף.
"אז באנו.והנסיעה נראתה בדיוק כמו כל נסיעה משפחתית בחול המועד: חילופי צעקות במושב האחורי בין שתי ילדות, שהסלימו לכדי נשיכות. וילדה שלישית עם בחילה, שגם הקולה שקנינו לה לא הועילה. וגם הפעם, למרות הנסיבות, זה לא נגמר בלי עצירת הקאה בצד הדרך. כי תמיד יש מחיר ליותר מדי ארוחות על האש עם יותר מדי מרשמלו צלוי", סיפר.
"אין דבר כזה סתם ישראלים"
"המשכנו עד למשעול גולני מספר 14 בשדרות. ועל השער בחוץ מודבקת מודעה שבה צבא ההגנה לישראל מודיע בצער על נפילת סרן נועם מדמוני, ומודבק שם גם סטיקר שכבר הספיקו להדפיס לנועם. ועל דלת הכניסה לבית יש איזה 30 מגנטים עם תמונות: נועם ביום הראשון של חטיבת הביניים, ומגנטים מבר מצוות של חברים, וברבים מהם, נועם היפיוף, הלוחם עם הזיפים, הוא עדיין ילד ממושקף עם לחיים שמנמנות.
ורק באחד המגנטים הוא כבר על מדים עם אלונקה על הכתף, חיוך בטוח על הפנים שלו", כתב אתאלי.
"ובין לבין שרונה (אמו של נועם) נאנחת ואומרת לעצמה בקול 'הייתי צריכה ללמד אותו שלא תמיד רצים קדימה'. ואחרי רגע עונה לעצמה 'הוא היה רץ בכל מקרה. איזה ילד, איזה ילד'", סיפר.
אתאלי תיאר כי הוא ומשפחתו ניגשו להוריו של נועם, שרונה ובועז, ואמרו להם שהם סתם ישראלים ששמעו על נועם ובאו להגיד להם תודה. האב בועז חייך אליהם ואמר להם: "אין דבר כזה סתם ישראלים".
"והוא מחבק אותי, והוא מחבק את הבנות שלי, ושרונה מחבקת את אלישבע, והם אומרים תודה שבאתם. ואני שלצערי כמעט אף פעם לא מזיל דמעות, אבל אבא שכול שאני לא מכיר, אבא של גיבור כמו נועם שמת בשבילי בלי שהכיר אותי, אבא שמחבק אותי ואת אשתי ואת הבנות, ועוד אומר לנו תודה, זה כן גורם לי לבכות. ובועז ממשיך להתייחס אלינו, ומכיר לנו את אביה הבת שלו, שיושבת על הספה עם חולצה של יחידת אגוז שעליה כתוב 'צוות מדמוני'. ובועז אומר שאם אביה לא היתה עסוקה עכשיו עם האורחים, היא היתה מפעילה את הבנות ועושה להן חגיגה", כתב.
"בלי להכיר אותם – אני אוהב אותם כל כך"
העיתונאי סיפר כי כשהמשפחה נפרדה מהזוג ובאה לצאת החוצה – הם גילו שהרכב שלהם תקוע מאחורי שיירת האבטחה של נשיא המדינה שבדיוק נכנס פנימה.
מיד החליטו להישאר והתיישבו בחצר ליד הצוות של נועם ששירת איתו באגוז. "ובלי לדעת עליהם כלום, רק מלראות אותם אני יודע שהם כולם נלחמו במלחמה הזאת כמו אריות בכמה חזיתות. ובלי לדעת אני יודע שהם נתנו את הנשמה, ואני בטוח שהם נשרטו מזה בגוף ובנפש, ובלי להכיר אותם אני אוהב אותם כל כך. ואני שמח כל כך להיות שייך איתם לאותו גורל", כתב.
"ובגלל שהם לוחמים משוחררים טריים, זה השלב הזה שלכל אחד מהם יש גוף שהוא כמו מקרר ארבע דלתות, אבל לרובם יש פרצוף של ילד.
והם כולם עם חולצות צוות משלבים שונים של המסלול. וחוץ מהשיער הארוך המוזר של חיילים משוחררים, לחלק מהם יש שפם משונה או זקן שצומח חלקית. והם מעשנים בשרשרת ומדברים על נועם ועל התקרית שבה הוא נהרג".
"ובתור אח שכול עם פז"מ, ממש בא לי לומר להם שלעולם לא ירפו מהמשפחה של נועם, כי אני יודע כמה זה משמעותי לנו שהחברים של אלחנן אחי לא מרפים מאיתנו כבר 35 שנה. אבל אני לא אומר כלום, כי רק מלראות אותם ברור לי שזה מה שהם יעשו".

יהודי-ישראלי-ציוני
אתאלי סיכם את הפוסט: "והאמת היא שזה בשבילי תמצית מה שהוא בעיניי יהודי-ישראלי-ציוני, וזה השיעור המעשי המזוקק של החינוך שאנחנו רוצים לתת לבנות שלנו וגם לעצמנו בימים האלה. להעריך מכל הלב את מי שלוקח אחריות ורץ קדימה. לחבק ולומר תודה לאמא שבורה שמתוך הכאב העצום מתחרטת שחינכה אותו כל כך טוב. ולהעלות על נס את מי ששילמו את המחיר הכי כבד שאפשר להעלות על הדעת – בשבילנו".

