רוח קלה עוברת בין העצים ביער בן שמן, השעה, שעת בוקר מוקדמת כשאביב אלוש עומד בתפילה ומנסה לשיר את "שירת הים" – טקסט שהוא מכיר היטב, מילים שכבר אמר אינספור פעמים. אבל משהו לא יושב. הלחנים הישנים מחליקים מעל המילים, לא מצליחים להחזיק את מה שמתרוצץ לו בראש מאז הלילה שלפני. שעות קודם לכן, מול דפים פתוחים, הוא התעכב על רעיון שלא הרפה: עם שלם, ברגע אחד, שר בשמחה יחד שיר אחד – "בנבואה". לא שיר שנלמד, לא מנגינה שעברה מפה לאוזן, אלא ניגון שהופיע בבת אחת, קול משותף שנולד בו-זמנית אצל כולם.
ועכשיו, בתוך השקט של היער, כשהמחשבה הזאת עדיין מהדהדת בו, הוא מנסה לשחזר את הרגע. ואז זה קורה. בלי הכנה, בלי תכנון – הוא מתחיל לשיר. "משום מקום הלחן עבר דרכי", הוא מתאר בשיחה עם רגע NEWS, "נדהמתי מזה, זו הייתה הארה של ממש". לרגע אחד, כך נדמה לו, המילים העתיקות מפסיקות להיות טקסט – והופכות לחוויה.
"אנחנו הולכים לשיר את השירה הזאת בגאולה השלמה"
"במשך כמה ימים ברצף שרתי את הניגון הזה, ואז הקלטתי אותו בטלפון. לא יכולתי להשאיר את הניגון הזה לעצמי". בשבוע שעבר פרסם הכוכב את הביצוע המחודש שזכה מאז למאות אלפי צפיות. העיבוד המרגש יצא לאור בשיתוף מיזם פרויקט "שבת מכל הסיבות" שנתיים אחרי אותו רגע ביער, ועבר תהפוכות לפני שעלה לאוויר.
עבור אלוש, "שירת הים" אינה רק שיר הודיה קדום, אלא טקסט חי, כזה שממשיך לנוע בתוך הזמן. הוא נאחז בניסוח המקראי ומבקש לקרוא בו יותר מזיכרון של נס שכבר התרחש: "הפסוק אומר ‘אז ישיר משה ובני ישראל’, ולא ‘אז שרו’. חז"ל אומרים שהשירה הזאת, זו שירה עתידית. כלומר, שהשירה תתרחש בעתיד. באחרית הימים. אנחנו הולכים לשיר את השירה הזאת בגאולה השלמה”.
אלא שהחוויה הזאת מקבלת משמעות אחרת לגמרי כשנזכרים במי שמספר אותה: אלוש שמדבר כך על נבואה, גאולה ושירה שעוד עתידה להתגשם, אינו רב או זמר אמוני שצמח בתוך העולם הזה, אלא אחד הפרצופים המזוהים ביותר עם המיינסטרים הישראלי. במשך שנים הוא היה כוכב טלוויזיה, שחקן, סלב; אלא שבשנים האחרונות השפה שלו השתנתה. האמונה, שפעם נותרה קרובה יותר לחייו הפרטיים, הפכה יותר ויותר לחלק מהקול הציבורי שלו – ברשתות, בפודקאסטים, בכתיבה הקבועה שלו על פרשת השבוע במסגרת פרויקט "שבת מכל הסיבות", ועכשיו גם דרך "שירת הים".
איך העוקבים הגיבו כשהאמונה התחילה לתפוס מקום גלוי יותר בשיח שלך ובפרסומים שלך ברשתות?
"כשהתחלתי ככה ממש לדבר בכלל על אמונה, על משיח, על בית מקדש שלישי, אז כן, היו כל מיני תגובות כאלה ואחרות", הוא מודה. הנושאים שבהם בחר לגעת הרחיקו אותו במידה מסוימת מהאזור הנוח של הקונצנזוס התרבותי שבו פעל במשך שנים. למרות האיום התדמיתי, הוא לא נסוג. "התדמית לא היתה שיקול, ידעתי שאני מאוד מאוד שלם עם הדרך הזו", הוא אומר.
בדיוק על נקודת האמצע
אביב מתאר ניסיון מתמשך לאזן בין הזהות האמונית למיינסטרים הישראלי: "אני מנסה להיות איזשהו גשר שמחבר בין העולמות. אני מכיר מאוד את העולם החילוני, ומכיר גם את העולם של תורה ומצוות. באיזשהו מקום אני יושב ככה באיזושהי נקודת אמצע". עם הזמן, לדבריו, גם הקהל הסתגל. "ככל שאנשים עברו איתי את התהליך הזה, הדברים מאוד התאזנו והיום אני מקבל חיבוק מאוד מאוד גדול על התהליך שלי".
אלוש מציין שהניסיון שלו לחבר בין התרבות החילונית לדתית, הוא חלק מתופעה רחבה יותר שמתרחשת בשנים האחרונות. בעיניו, יותר ויותר ישראלים נעים היום בין מרחבים שפעם הוצגו כנפרדים – בין תרבות פופולרית לשפה של אמונה, בין חיים חילוניים לחיפוש רוחני. "אני חושב שבכלל הדור שלנו, כל ה-new age של החזרה בתשובה, מתיישב על המשבצת הזאת", הוא אומר, "לחבר בין כל העולמות. אנחנו רואים את זה למשל אצל זמרים כמו ששון שאולוב, ישי ריבו, חנן בן ארי, עקיבא ובן צור שכבר הכניסו שפה של אמונה אל תוך המיינסטרים, והשירים שלהם מצליחים לגעת בקהל רחב מאוד".
במהלך הריאיון אנחנו נאלצים לעצור את השיחה בעקבות אזעקה. כשאנחנו ממשיכים לדבר קשה שלא להתייחס למצב.
המצב הבטחוני מעלה בך שאלות אמוניות?
"ברור שלא. אין לי שום פקפוק ושאלות. קודם כל, הכול כתוב לנו. דברים שכתובים מלפני מאות ואלפי שנים – וכשאתה עושה אחד ועוד אחד, אתה רואה שזה כאן". הוא מספר, על ידיעה שקרא בזמן האחרון – אולטימטום שהציב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ סביב מצרי הורמוז – ומציין את השעה שנקבעה: שלוש לפנות בוקר: "זו בדיוק הזמן שבו קריעת ים סוף התרחשה", הוא אומר, ורואה בכך עוד דוגמה לאופן שבו, “הדברים מצטלבים".
"ניסים על גבי ניסים"
בעיניו, המציאות אינה רצף של אירועים מנותקים, אלא חלק מסיפור רחב יותר. "המלחמה, כל הדברים האלה שאנחנו עוברים הגיעו כדי להחזיר אותנו לסיפור שלנו, ולאחד אותנו", הוא אומר. "מצד אחד יש כאב, אבל מצד שני יש כל הזמן ניסים על גבי ניסים", הוא מוסיף. "שמעתי שנפל טיל בחיפה, והיו הרוגים, אבל הבנתי שהראש נפץ לא התפוצץ. אם הראש נפץ היה מתפוצץ, הסיפור הזה היה נראה אחרת לגמרי. וזה תמיד הדיסוננס והקונפליקט בין השניים – שמצד אחד כן יש כאב, אבל מצד שני יש כל הזמן ניסים על גבי ניסים".
בסיום הריאיון אלוש מבקש לחדד: "אני חושב שאהבת ישראל, אחדות ישראל והסיפור שלנו כעם – להיות אנחנו – זה הדבר הכי חשוב. אבל מעבר לזה, הכי חשוב לא לשכוח להגיד תודה. שירת הים זה שיר השבח הראשון ששרו לבורא, וחשוב שנדע גם אנחנו להגיד תודה על כל הניסים והנפלאות שקורים לנגד עינינו. גם בתוך הכאב – יש ניסים. ככל שאנחנו נעריך את היש, אני חושב שאנחנו נרוויח יותר".
