למרות שבתי הספר בארץ טרם שבו ללמידה פרונטלית מלאה, הקשר בין מורה לתלמיד נמשך גם מעבר למסכים. המורה רז זוהר מחולון סיפר בפוסט שפרסם ברשתות על התלמיד שהצליח לרגש אותו עד דמעות: "רואים את הדרך שהוא עשה".
"לא רק פער של ציון"
"ה-97 הוא רק המספר", פתח זוהר את הפוסט. "גם אם כתבתי אותו הוא עדיין לא מספר את כל הסיפור – כי הסיפור האמיתי הוא בכלל הדרך".
"הילד הזה לא הגיע ל-97. הוא הגיע מ-20 ל-97. והפער הזה הוא לא רק פער של ציון. הוא פער של אמונה, של התמדה, של התבגרות, של בחירה לא לוותר גם כשקשה", כתב זוהר.
עוד באותו הנושא
- כמעט 80 אלף עולים הגיעו לישראל מאז 7 באוקטובר: לקראת יום העליה, הנתונים נחשפים
- קורע! ד"ר אור-אל ביילינסון, היסטוריון ומרצה להיסטוריה של אירופה באוניברסיטת בר אילן – כותב: "התאכזבתי לגלות שהכנס באמסטרדם שהזמין אותי לפני כשנה בסוף אינו מחרים מוסדות ישראלים וכעת עליי, למרות הכול וכנגד הסיכויים, גם לעשות את המחקר שהבטחתי להציג שם"
- 70% מפצועי המלחמה חזרו לשרת: בציון שבוע ההוקרה לפצועים, צה״ל מפרסם את הנתונים
- חוזר לאחר הזרקורים: לאחר שהציל את טיסת פליי דובאי – יניב חיון, האינסטלטור מנס ציונה, חתם על חוזה עם בנק דיסקונט ויככב בקמפיין של הבנק לצד רותם סלע
"קל מאוד להסתכל רק על התוצאה הסופית. להתרשם מהמספר, להחמיא עליו ולהמשיך הלאה – אבל חינוך אמיתי קורה דווקא כשעוצרים רגע ורואים את הילד. רואים את הדרך שהוא עשה. רואים את המאמץ, את הנפילות שבאמצע, את הרגעים שבהם היה אפשר לוותר – והוא לא ויתר".

"אני רואה אותך"
זוהר הדגיש מה באמת חשוב בחינוך: "לפעמים מה שילד צריך לשמוע זה לא רק 'כל הכבוד על הציון', אלא 'אני רואה כמה עבדת בשביל זה. אני רואה את הדרך שעשית. אני רואה אותך'".
לדבריו, כשילד מרגיש שרואים לא רק את המספר שלו, אלא גם את המאבק, ההתקדמות והלב שהוא שם בתוך התהליך – משהו בו משתנה.
"הוא כבר לא לומד בשביל הציון. הוא מתחיל להאמין בעצמו. הוא מבין שהוא מסוגל. שהוא יכול לעלות, להשתפר, להתקדם ולנצח גם את המקומות שפעם נראו לו בלתי אפשריים", ציין.
"אני התרגשתי לא בגלל ה-97 – התרגשתי בגלל הדרך אליו ובאמת שלא היה לי ספק שהוא יצליח. כי לפעמים כל מה שילד צריך, זה מישהו אחד שיאמין בו גם לפני שהוא מצליח, כדי שהוא יתחיל להאמין בעצמו".



