"רעדתי מפחד": הסיפור המטלטל של יורי סקרלט

במשך שנה יורי סקרלט (19) הסתובב עם סחרחורות, כאבי ראש ותחושה שמשהו בגוף שלו פשוט לא עובד כמו שצריך, כשהחליט להיבדק הרופאים התקשו למצוא את מקור הבעיה. רק כשהחלו גם ההקאות והלחץ בעיניים, המצב הפך לכזה שאי אפשר להתעלם ממנו. לאחר שהגיע לחדר המיון בבית החולים הלל יפה הוא נשלח לבדיקת סיטי ואובחן.

האבחנה לאחר הבדיקה

"אני זוכר ששכבתי בחדר והסתכלתי על הדלת. ראיתי דרך החלון הרבה רופאים שהתאספו ודיברו ביניהם. הם הסתכלו עליי במבט מודאג והבנתי שמשהו לא טוב קורה", הוא מתאר בשיחה עם רגע NEWS.

שני רופאים נכנסו, ואמרו לו ולאמו שבצילום התגלה גידול במוחו של יורי, הם הזמינו לו אמבולנס דחוף לניתוח. "פשוט בכיתי, לא ידעתי מה לעשות. חשבתי, שסרטן זו מחלה שאין דרך להחלים ממנה. במיוחד כשמדובר בגידול סרטני במוח. ברגע שהרופאים יצאו, התקשרתי לחבר, וסיפרתי לו שגילו לי גידול במוח. רק אמא שלי הייתה לידי באותו רגע ושנינו בכינו.

דקות אחרי האבחנה יורי הובהל לחדר הניתוח בבית החולים איכלוב. "לפני הניתוח, כל הגוף שלי רעד. זו באמת היתה הפעם היחידה בחיים שלי שבאמת רעדתי מפחד", הוא משחזר.

הניתוח וההתמודדות אחריו

הרופאים הצליחו להוציא ליורי את כל הגידול בהצלחה בפעם ראשונה בלי פגעים משמעותיים. אך יחד עם ההקלה יורי גם נדרש להתמודד עם הליך שיקום ממושך. הקרנות וכימותרפיה כדי לוודא שהסרטן לא התפשט למקומות אחרים ושהוא לא יחזור.

"היו לי כמה תופעות אחרי הניתוח: הייתה לי פזילה בעיניים שבגללה בהתחלה לא יכולתי לראות בכלל, אחר כך לאט-לאט הייתי שם רטייה, ואז הראייה שלי היתה מתפקסת. המצב השתפר אחרי כמה חודשים אבל אני עדיין רואה כפול במבט ימינה. אחרי הניתוח היו לי גם בעיות שיווי משקל. לא יכולתי לעמוד על הרגליים. ירדתי מ-83 קילו ל-59, פשוט כל הגוף היה רזה, וגם השרירים נעלמו, הייתי חלש".

במחלקת השיקום יורי עשה פיזיותרפיה, התחזק, ועלה במשקל. התהליך שנמשך שנה ושלושה חודשים לא היה קל וכלל הרבה רגעים של בדידות: "הייתי מאוד ביישן וסגור כל תקופה של המחלה, היו רופאים ובני שירות שניסו לדבר איתי ולשמח אותי אבל תמיד אמרתי 'לא' לכל המתנדבים שהיו באים. וגם אחרי זה, כשהחלמתי, חזרתי לבית-הספר אבל עדיין לא הרגשתי שחזרתי לעצמי. ⁠לא הייתי בבית ספר בכיתות י' ו-י"א, הרגשתי שפספסתי את כל החוויות, שכבר אין לי איך להתחבר עם האנשים, שאיבדתי את כל הכישורים החברתיים שלי והיכולת לתקשר".

ההחלטה להתנדב

אחרי שהחלים יורי הצטרף לתוכנית "גמאני" של עמותת "גדולים מהחיים". "זו תוכנית לבני נוער מחלימים. זה מקום מדהים, פגשתי שם חברים שנתנו לי את ביטחון, הרגשתי שאני חוזר לעצמי".

הפעילות בעמותה הובילה את יורי להבנה שהוא רוצה גם להתנדב בעצמו. "התנדבתי ב'גן החלומות', הייתי עם הילדים וגיליתי שאני ממש אוהב את זה, שזה עוזר לי", הוא משתף.

בהמשך יורי החליט להפוך לבן שירות לאומי אזרחי, מטעם העמותה ותחת "האגודה להתנדבות" כדי לסייע לילדים שמתמודדים עם המחלה לעבור את התהליך: "כשראיתי שאני מצליח עם הילדים, ושמתחברים אליי, ואוהבים אותי, הבנתי שאולי אני מסוגל למלא את התפקיד הזה".

עדות חיה לכך שאפשר להחלים

"בימים הראשונים, הרבה דברים עשו לי פלאשבקים לזמן שהייתי חולה. היו כמה ימים שחזרתי בדמעות הביתה. אני זוכר ילדה ששיחקתי איתה ואז הרופאים נכנסו להחליף לה חבישה בהתקן מיוחד שנקרא פורט. הילדה בכתה, וזה היה לי ממש קשה כי נזכרתי, כמה זה היה לי לא נעים".

לצד הקושי הוא הרגיש גם את עוצמת העשייה: "כשהגעתי למחלקה, כל ההורים התרגשו ממש לשמוע את זה שאני בעצמי מחלים. אני זוכר ששיחקתי עם ילדה בת שנתיים בזמן שאמא שלה נכנסה לשיחה עם הרופא. לילדה הזאת היה את אותו סוג סרטן שהיה לי ואת אותם תסמינים. אחרי שהאמא חזרה, דיברתי איתה וסיפרתי לה את הסיפור שלי. היא שלחה לי מאוחר יותר באותו יום הודעה מרגשת בוואטסאפ. כתבה שנתתי לה הרבה תקווה שהילדה שלה תחזור ללכת ולשחק, ושהיא ממש שמחה להכיר אותי".

אתה מרגיש שהסיפור האישי שלך עוזר לך להתחבר גם לילדים בבית החולים?

"כן, הסיפור שלי מאוד עוזר לילדים להיפתח. לדוגמה, יש ילד אחד שליוותי שממש כאבו לו הרגליים. יום אחד כשהייתי אצלו בערב, החלטתי לספר לו שגם אני קיבלתי את כל התרופות שהוא מקבל, שגם אני הייתי חולה, שגם לי עשו את כל הזריקות, שהיו את אותם כאבים ברגליים ואת כל תופעות הלוואי. שמתי לב שהוא מקשיב לי".

יורי מספר שכשאמא של הילד ביקשה שילכו להישקל, פעולה שדרשה מאמץ רק שכן המשקל היה בצד השני של המחלקה הוא הסכים ללכת איתו. "באותו יום כאבו לו הרגליים ממש, ובכל זאת הוא נתן לי את היד, הוא החזיק את הדמעות והלכנו ביחד. כשהוא נשקל ממש התרגשתי".

בפעם אחרת יורי ניצל את החוויה שלו כדי להבין את הכאב של אחת המטופלות: "יום אחד פגשתי במחלקה ילדה אחת שבכתה במשך הרבה זמן. לא הצלחנו להבין איך לעזור לה. ניסיתי לדבר איתה, לשאול אם היא רוצה משהו, ואז חשבתי למה אני הייתי בוכה בתקופה הזאת. כשהייתי חולה הרגשתי שהמצב פשוט לא הוגן ושאין לי כוח לכלום. שאלתי אותה אם גם היא מרגישה ככה, והיא הנהנה. באותו רגע סיפרתי לה שגם אני הייתי שם, שגם אני עברתי כימו, עם כל הצינורות, התרופות והקושי. מהרגע שהתחלתי לספר לה, היא נרגעה. אחר כך כבר דיברנו על הדברים שהיא אוהבת, ואני זוכר שאבא שלה הסתכל עליי בהלם, הוא היה כל כך מאושר שהצלחתי להרגיע אותה".

ריפוי מתוך נתינה

מתוך המפגשים האלה יורי מספר שמצא ריפוי: "זה עוזר לי באמת. להיות עם הילדים, לשחק איתם, לעשות להם טוב. ככה אני קצת מעבד את מה שעברתי. זה עושה לי טוב. כשאני נותן, אני גם מקבל המון אהבה".

"לי התקופה הזו היתה מאוד קשה אבל אני בטוח שאם הייתי נותן אז הזדמנות למתנדבים להתקרב אליי יותר, זה היה מקל עליי. חשוב לי מאוד לשים לב לילדים שקטים, כמו שאני הייתי. להיות שם עבורם כמה שיותר. אני מנסה לשים לב לכולם, לכל הילדים. לתת להם כמה שיותר תמיכה כדי שלא ירגישו לבד", הוא מסכם.