מירב לשם גונן פרסמה אתמול (א') פוסט אישי ומעורר השראה שבו שיתפה על רגע משמעותי בחייה – גזירת צמיד שענדה מאז תחילת התקופה הקשה, על ידי בתה רומי, לאחר הניתוח הרביעי שעברה.
לדבריה, אותו רגע סימלי "שינה מציאות". התחושה באוויר, כך כתבה, הייתה של מעבר – משלב של התמודדות אינטנסיבית לשלב של התקדמות וחשיבה קדימה. "מנהיגות היא לא אמירה ולא דיבורים בעלמא וגם לא הטחת עלבונות או האשמות באחר, היא עשייה למען הכלל, תוך ראיית הכלל וחיפוש – מה כן אפשר", כתבה.
לעצור רגע – ולבחון לאן הולכים
לשם גונן מתארת מציאות ציבורית סוערת, שבה אירועים רודפים זה את זה בקצב מסחרר. בתוך השטף הזה, היא מדגישה את החשיבות בעצירה מודעת: לנשום, להתבונן, ולבחור כיוון.
לדבריה, השיח שהיא מובילה בהרצאותיה קיבל בתקופה האחרונה גוון חדש – פחות עיסוק בעבר, ויותר התמקדות בשאלת "מה עושים עכשיו?". מרכיבי השייכות, היהדות, האחריות האישית והריפוי.
מהשבר – לשביל חדש
לשם גונן אינה מתעלמת מהכאב ומהמשפחות שעדיין מצויות בשלב האובדן והשבר. אך לצד זאת, היא קוראת למי שמוכן – להתחיל לסלול דרך חדשה.
היא אף טבעה מונח לאותם אנשים: "סוללי הדרך" – אלו שמחפשים ומייצרים שבילים של תקווה ושינוי.
לדבריה, שינוי מציאות מחייב עשייה אחרת, אחריות אישית וחיבור לאנשים בעלי עין טובה ורצון טוב.
