ט"ו בשבט, שחל היום (ב') ה-2 בפברואר, הוא המועד שבו מציינים את ראש השנה לאילנות. לפי המשנה, זהו התאריך שבו מסתיימת עונת הגשמים העיקרית והפירות מתחילים לצמוח מכוח השנה החדשה. בגלל המרכזיות שלו בלוח העברי, היום הזה קובע איך מקיימים מצוות כמו תרומות ומעשרות. עם השנים הוא קיבל משמעות עמוקה של אהבת הארץ וקדושתה.
בזמן שהיהודים חיו בגולה, המנהגים היו בעיקר סמליים וכללו אכילת פירות יבשים כדי להיזכר בפירות ארץ ישראל. עם תחילת העליות הציוניות, החג עבר מהפכה של ממש והפך ליום של התחדשות והתעוררות לאומית. כיום המנהג המרכזי הוא נטיעת עצים וחיבור לטבע. ומה הקשר לכנסת? רגע היסטורי-עכשווי.
עוד במאה ה-19
הסיפור המעשי של הנטיעות בארץ ישראל מתחיל בשנת תרמ"ד (1884). אנשי המושבה "יסוד המעלה" בחרו בט"ו בשבט כיום החגיגי לנטיעת עצי הפרי שלהם. באותה שנה הם נטעו כ-1,500 שתילים של אתרוגים ורימונים, ובימים שאחרי הוסיפו עוד כאלף עצי זית, תאנה ותות. אחד מבני המושבה תיאר:
"ועוד ניטע … כי חוץ ממה שיהיה רווח גדול מהפירות … הלא גם כן נצרך לבריאות, כי האדם עם עץ השדה הוא חברה אחת, וזה בלא זה אין להם חיים טובים. לזאת ראשית עיסוקינו הוא בנטיעות, כי כן הורה לנו הבורא עולם – טרם כל לעסוק בנטיעות, כי גם הוא עשה כן, כמו שכתוב: ויטע אלוהים גן בעדן".
(מתוך מכתבו של פישל סלומון אל חותנו ע"פ ספר "תקופת חיבת ציון" של שמואל יבנאלי)
המהפכה של זאב
בשנת 1888, המורה והסופר זאב יעבץ הציע תוכנית חינוכית מהפכנית: לציין את ט"ו בשבט כ"חג האילנות". הוא שלח את הצעותיו למייסדי "כל ישראל חברים" ולברון רוטשילד, מתוך הבנה שהחינוך לחיבת הארץ עובר דרך הרגליים והידיים.
שנתיים לאחר מכן, בשנת תר"ן (1890), יעבץ הוציא את תלמידיו בזכרון יעקב לנטיעות חגיגיות. זו הייתה הפעם הראשונה שהיום הזה צוין כפעולה חינוכית ומאורגנת. יעבץ הסביר שבית הספר חייב להפוך את "ראש השנה לאילנות" ליום טוב של יופי והדר, כדי שהילדים ילמדו לאהוב את נטעי הארץ ולהתענג על טובם.
מיסוד החג
בתחילת המאה ה-20, החג קיבל דחיפה חשובה נוספת בזכות המחנך חיים אריה זוטא. בשנת 1906, הוא הצליח לשכנע את אגודת המורים להפוך את ט"ו בשבט ל"יום הטבע" הרשמי, כשהוא מנצח הצעה מתחרה שביקשה לקבוע את המועד דווקא בט"ו באב. זוטא שאב השראה מהמנהג האמריקני של "יום העצים", והאמין שזהו המועד המדויק לחיבור האומה לאדמתה.
היוזמה הכתה שורשים במהירות. בט"ו בשבט תרס"ז (1907) נערך בבית הספר "מקווה ישראל" טקס נטיעות ענק בהשתתפות מאות תלמידים, וכעבור שנה הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כ"חג הנטיעות". אפילו בתל אביב הצעירה חגגו בתהלוכות כבר בשנתה הראשונה ב-1910. באותה שנה חלה שנת שמיטה, ולכן הילדים נשאו זרי פרחים במקום שתילים. העיקר לשמור על המסורת החדשה-ישנה.
תקופת המנדט
חגיגות ט"ו בשבט הראשונות תחת השלטון הבריטי נערכו בשנת תרע"ט (1919). רונלד סטורס, מושל ירושלים, יחד עם דוד ילין פנו למיס אנני לנדאו כדי לארגן חגיגת נטיעות על הר הצופים, במקום שבו עתידה הייתה לקום האוניברסיטה העברית. כ-3,000 תלמידים צעדו משער דמשק לכיוון ההר, כשהם מלווים בתזמורת הצבא הבריטי.
קרן קיימת לישראל סיפקה את 500 השתילים לאירוע, ועם הזמן הפכה לשותפה המרכזית של מערכת החינוך והרשויות המקומיות בארגון הטקסים.
הברוש של הרצל
החל משנות העשרים, הפכה המושבה מוצא לנקודת נטיעה מרכזית. הטקסים נערכו בסמוך לעץ ברוש אותו נטע הרצל בביקורו בארץ בשנת 1898. בשנת תר"פ (1920) הגיעו למקום יו"ר ועד הצירים מנחם אוסישקין והנציב העליון הבריטי, סר הרברט סמואל, יחד עם אלפי ילדים שנטעו מאות שתילים חדשים. המסורת הזו נמשכה גם לאחר קום המדינה, כשנשיאי ישראל, מזלמן שזר ועד חיים הרצוג, המשיכו לנטוע עצים סמליים באתר.
הקשר בין החג לצמיחה התרחב גם למוסדות האקדמיים. בשנת תרצ"ב (1932) התקיימה חלוקת התעודות הראשונה של האוניברסיטה העברית בסמיכות לט"ו בשבט. הקשר הזה נשמר עד היום במערכת החינוך, שנוהגת לחלק את תעודות מחצית השנה במועד זה – רגע של סיכום פירות העשייה והלימוד.
עץ המדינה והכנסת
ערב הקמת המדינה, בט"ו בשבט תש"ח, ניטע בדגניה א' "עץ המדינה". היה זה ברוש שנבחר לזכר הברוש של הרצל, ובשורשיו הוטמנה מגילה מרגשת שביטאה את רוח התקופה. המגילה הגדירה את העץ כסמל לברית עם הארץ.
שנה לאחר מכן, בט"ו בשבט תש"ט (1949), נחגג יום הולדתה של הכנסת עם פתיחת הישיבה הראשונה של האספה המכוננת בירושלים. הישיבה הראשונה לא התקיימה בירושלים, אלא בבניין "קולנוע קסם" בתל אביב. בדרכם לישיבה, עצרו הנבחרים בשער הגיא לנטיעות. יו"ר הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק, קשר בין הנטיעות בשדה לנטיעת הדמוקרטיה: "גם אנחנו, נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה… נטענו היום את האילן הנאה – אילן עצמאות ישראל". מאז, נטיעת עצים בירושלים הפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות יום ההולדת של הכנסת.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
כמו חגים רבים, גם ט"ו בשבט שינה את פניו מאז ראשית הציונות. עם השנים נולדו מסורות של "סדר ישראלי" והגדות מיוחדות לציון היום. בעשורים האחרונים החג הפך גם לסמל של שמירה על הטבע. המדרש מזכיר לנו שהקדוש ברוך הוא הראה לאדם הראשון את אילני גן עדן והזהיר אותו: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
המלחמה אולי טרם הסתיימה אבל אנחנו נמצאים בשלב אחר שלה. ט"ו בשבט זה החג הראשון שלנו מאז השבתו של אחרון החטופים, רן גואילי ז"ל, בשבוע שעבר. את ט"ו בשבט שחל היום נציין בהקשר מחודש: בשביל לשמור על האדם בישראל, אנחנו מחויבים לשמור על שטחי המולדת. התיישבות יהודית על אדמה יהודית, משמעותה חיים וביטחון.
