הסופה שהתחוללה בשבוע שעבר לא פסחה על העיר עפולה. היא השאירה אחריה גגות פגועים, ענפים שבורים ותחושת חוסר יציבות. במהלך הסופה עץ ברוש גדול התמוטט וקרס על גג בית כנסת בעפולה את העץ בלמה חנוכייה שהוצבה לפני למעלה משני עשורים על גג בית הכנסת ולה סיפור יוצא דופן.
מאחורי החנוכייה שהחזיקה את העץ, מסתתר סיפור של אדם פשוט ("מענטש"), חיים כץ ז"ל, עולה מאוקראינה, איש של עבודה, אמונה וציונות, שבנה את החנוכייה בעשר אצבעות. בשיחה עם "רגע NEWS" בנו אייל חושף את התהליך שעמד מאחורי הפרוייקט.
סיפורה של חנוכייה
"אבא שלי הגיע מהקרפטים. הוא עלה לארץ ב-1972, ומבחינתו היהדות והציונות הלכו יחד", מספר אייל. "הוא היה בן אדם של תקווה. תמיד דיבר על אור ועל טוב. אלה לא היו סיסמאות מבחינתו, אלא דרך חיים".
לפני כעשרים שנה, כץ ז"ל ראה חנוכייה גדולה במקום אחר והחליט שבית הכנסת הגדול בעפולה צריך אחת משלו. לא משהו קטן ומקומי, אלא חנוכייה שתיראה למרחוק: כארבעה מטרים גובה, מעוצבת כמעין מגן דוד, חזקה ובולטת.
"אף אחד לא ידע שהוא הכין אותה"
כדי להגשים את החלום כץ שעבד כפועל בתעשיית הרכב בנוף הגליל ביקש מהמעסיקים שלו אישור חריג להישאר אחרי שעות העבודה ולהשתמש בציוד של המפעל. "הוא קנה את החומרים, ריתך, בנה, צבע, התקין את מערכת החשמל – הכול לבד", מספר אייל. "כשהחנוכייה היתה מוכנה היא היתה ענקית, היינו צריכים הרבה אנשים כדי להרים אותה לגג”.
מאז החנוכייה עמדה שם, שנה אחרי שנה, והפכה לחלק מהנוף ומהזהות של המקום. אבל מי שבנה אותה כמעט ולא דיבר על כך. "אף אחד לא ידע שהוא הכין אותה", אומר הבן. "הוא גם תיקן את ארון הקודש בבית הכנסת, תרם וסייע רבות, ואנשים בכלל לא ידעו על כך. הוא לא רצה הכרה. אבא היה איש עמל ומעשה, איש חסד ואמת, שפעל בסתר והעלה על נס את המסורת היהודית ומורשת ישראל. הוא רצה שהדברים יקרו ופעל לשם כך".
חיים כץ ז"ל נפטר לפני כשלוש וחצי שנים, לאחר מאבק במחלת הסרטן. גם בסוף חייו הוא המשיך לדבר על תקווה והמשכיות. עבורו, האמונה לא הייתה מפלט אלא עוגן. הוא מצא כוח בידיעה שהדברים שחשובים לו ימשיכו גם אחרי לכתו: המשפחה, התורה והמסורת שהצליח להנחיל לילדיו.
הקנים התעקמו אבל לא נשברו
כאמור במסגרת הסופה שהתרחשה בשבוע שעבר עץ ברוש שקרס נתפס על החנוכייה, חלק מהקנים התעקמו – אבל היא לא נשברה. למעשה, היא בלמה את הנפילה ומנעה סכנה גדולה יותר. סמוך לבית הכנסת יש פנימייה, ומעבר הולכי רגל – והאירוע יכול היה להסתיים אחרת.
במשפחה תיארו קשר מיוחד בין האירוע לכץ ז"ל: "החנוכייה התעקמה, אבל היא החזיקה. וזה… זה ממש הזכיר לי אותו". המשפט הזה חוזר שוב ושוב בשיחה עם הבן: אבא שלו היה "איש של אנשים. איש ששם אחרים לפני עצמו".
עכשיו, אחרי שהעץ פונה והסכנה חלפה, נשארה משימה אחת – להמשיך ולהפיץ את האור. אייל מתכוון לשקם את החנוכייה, בלי לשנות בה דבר. "אני לא איש מקצוע כמוהו, אבל אני אחפש בעלי מקצוע ובאמצעותם אשחזר אותה בדיוק כפי שהייתה, אפילו אשתמש באותם החומרים אם ניתן. בחודשים הקרובים אני מקווה שהיא כבר תעמוד על כנה ותאיר באור יקרות לקראת השנה הבאה, בה מציין בית הכנסת הגדול בעפולה 100 שנים להיווסדו."
