בעוד האנטישמיות מרימה ראש והופכת לחלק משגרת החיים של צעירים יהודים ברחבי העולם, קבוצת סטודנטים בחרה לפעול לחזק את הזהות שלהם. הם הגיעו לישראל מארגנטינה במסגרת פרויקט תגלית, והצטרפו לפעילות בעמותת "חסדי נעמי". הם בחרו להגיע דווקא בעיצומה של מתיחות ביטחונית ולהיות חלק מהעשייה הישראלית.

האנטישמיות בקמפוסים ובמרחב הציבורי
הצעירים מתארים מציאות קשה באוניברסיטאות ובחיים היומיומיים בניכר. מלינה מספרת כי היא נמנעת מלענוד מגן דוד וסופגת האשמות קשות: "מרצה באוניברסיטה אמר שישראל מבצעת רצח עם ולא אפשר להגיב".
לדבריה, גם מרחבים שנתפסו בעבר כמוגנים כבר אינם בטוחים, כולל ניסיונות להפגין מול בתי כנסת ומוסדות יהודיים. אחרים מספרים על הימנעות מהזדהות גלויה כיהודים או כציונים מחשש לעימותים מיותרים.
עוד באותו הנושא
- אמו של בניהו סגולה הי"ד בהספד: הוא היה רציני בכל דבר שעשה, מהילדות בבית ועד שלפני החתונה ביקש להיבחן שוב על הלימוד. כבר בכיתה א' נורה בעדי עד ו"ינק מלחמות השם". השם בניהו חיבר אצלו תורה ומסירות לארץ ישראל. היא סיימה בזעקה להשם שישלח את אליהו הנביא להשלים את הגאולה
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- מפקד פיקוד המרכז בשיח עם ראשי ההתיישבות: “כוחות אוגדת איו”ש נערכים לצאת לפעילות סיכולים משמעותית ופועלים למעצר כל המחבלים המעורבים בפיגוע”
- אין התרגשות כזו: שוטר נותן ליובל בן ה-4 לשתות מים – רגעים ספורים לאחר שנמצא

"אנטי ציונות" ככיסוי לשנאת יהודים
"כואב להסביר לחברים למה אנטי ציונות היא האנטישמיות המודרנית", משתפת אחת המשתתפות, "ולפעמים צריך לבחור בין זהות לבין קשרים אישיים". צעירים אחרים מתארים חברים שאינם מרגישים בנוח להיות מי שהם במרחבים יומיומיים, רק בשל יהדותם.
לצד זאת, בישראל הם מרגישים חופשיים יותר. בעוד שבארגנטינה הם נאלצים לעיתים להוריד את הראש, כאן הם בחרו להרים אותו. ההתנדבות הפכה עבורם לאמירה ערכית ולאומית: חיבור לזהות, לעם ולעשייה.
מנכ"ל חסדי נעמי, משה כהן, אומר כי הבחירה של הצעירים להגיע דווקא עכשיו מרגשת במיוחד: "הם מביאים איתם ציונות מעשית ורוח של נתינה. זה חיבור עמוק בין יהדות התפוצות לישראל, שעובר דרך עשייה ולא דרך סיסמאות".
