ברקע ההפגנות ההמוניות ברחבי איראן, והניסיון להיזכר בימים שלפני מהפכת 1979, ראוי לכתוב על שיתוף פעולה ישראלי-איראני. סיפור שהחל בעשור הראשון של המדינה היהודית ונמשך עד לימינו.
הסיפור של היחמור הפרסי
בשנת 1956 התרחש גילוי ששינה את סיפורו של היחמור הפרסי. בדרום־מערב איראן נמצאה קבוצת יחמורים קטנה, כ־25 פרטים בלבד, סמוך לנהרות דז וקרחה. במשך עשרות שנים מדענים ואנשי שמירת טבע היו בטוחים שהמין נכחד מן העולם. לכן מציאת העדר עוררה התרגשות גדולה והחזירה תקווה למין שנעלם מהרדאר.
הגילוי באיראן הדגיש גם פרק נשכח בהיסטוריה המקומית. בעבר היה היחמור הפרסי מצוי בארץ ישראל, בעיקר בחורשים הצפופים של הגליל. אבל משנות ה־20 של המאה ה־20 הוא חדל להופיע בטבע, ובמשך שנים לא נרשם אפילו פרט אחד בגן חיות כלשהו. כך נוצר מצב שבו מין שעד לא מזמן היה חלק מהנוף המקומי הפך לזיכרון.
בשנות ה־70 החלו בישראל לחפש דרך מעשית להחזיר את היחמור הפרסי. אנשי רשות שמורות הטבע והגנים הגיעו להסכם עם אחיו של השאה האיראני על העברת שני יחמורים לישראל. ההבנות כבר היו על השולחן, אך ההעברה התעכבה. בשל העיכוב, החשש היה שהחלון המדיני והלוגיסטי ייסגר לפני שהיחמורים יגיעו.
בזמן שההסכם עם איראן נגרר, ישראל פעלה במסלול נוסף. בשנת 1976 הובאו לארץ שני זוגות של יחמורים מגן חיות בגרמניה, והם שוכנו בגן החיות של תל אביב. המהלך הזה יצר בסיס ראשון לעבודת שימור ורבייה בישראל, גם אם עדיין לא פתר את השאיפה להביא פרטים ישירות מהעדר המלכותי באיראן.
המהפכה בטהראן והטיסה האחרונה
בדצמבר 1978, בעיצומה של המהפכה האיראנית ורגע לפני קריסת השלטון, הגיע רגע ההכרעה. אחיו של השאה הודיע לאברהם יפה, מנהל רשות שמורות הטבע, לשלוח נציג בהקדם כדי לקבל את היחמורים. הזמן דחק, התנאים השתנו מרגע לרגע, והיה ברור שההזדמנות עלולה להיעלם בתוך ימים.
מייק ון חרבנברוק, עובד הולנדי בחי־בר ונציגו של יפה, הגיע לטהראן ומצא עיר שכבר התרוקנה מאנשי השאה. בדרך לשדה התעופה הוא הבחין בארבע נקבות מעדר השאה והחליט לצוד אותן במהירות כדי להציל אותן. ב־8 בדצמבר הגיעו הנקבות בטיסה האחרונה של אל־על מטהרן לישראל. כשהן נחתו בארץ הן הצטרפו לשני הזכרים שהגיעו שנתיים לפני כן.
גרעין רבייה והשבה לטבע בישראל
עם הגעת היחמורים החלה בישראל תוכנית הצלה מסודרת. בחי־בר כרמל הוקם גרעין רבייה שנועד להגדיל את האוכלוסייה ולהכין פרטים לשחרור מבוקר. התוכנית נשענה על עבודה ארוכת שנים, ניטור, התאמות בתי גידול ושיתוף פעולה בין גורמי שמירת טבע. בשנת 1995 חיו במקום יותר מ־150 יחמורים. ברשות הטבע והגנים קבעו כי בשלה העת להשיב את המין הנדיר לנופי מחייתו ההיסטוריים.
שחרור היחמורים לטבע החל בשנת 1996 בנחל כזיב שבגליל העליון. מאז, מדי כחצי שנה, מועברת קבוצה של 10 עד 15 יחמורים לשחרור בטבע. הפרטים מגיעים מחי־בר כרמל ומגני חיות ברחבי הארץ. כיום חיים בטבע יותר מ־100 יחמורים.
שחרור יחמורים בגליל. צפו:
אוכלוסיית היחמור הפרסי בצפון הארץ התבססה והתרחבה. היחמורים נפוצים היום בגליל המערבי, בנחל כזיב ובפארק גורן. תחום מחייתם משתרע בין מושב עבדון במערב לבין מצפה אבירים ומעלות במזרח. מדובר בעדר היחמורים הפרסיים הגדול ביותר החי כיום בטבע.
בשנת 2003 הוחלט להקים גרעין רבייה נוסף בגן החיות התנ"כי בירושלים. שנתיים לאחר מכן, ב־2005, החלו בשחרור יחמורים בשמורת נחל שורק שבהרי יהודה. היחמורים הובאו מגרעין הרבייה הירושלמי.
הקפאת הפרויקט וחידושו
ההשבה בהרי יהודה נתקלה בקשיים. חלק מהיחמורים הורגלו לבני אדם ולקולות רכבת. כתוצאה מכך, מספר פרטים נדרסו בעת שליחכו עשב על מסילת הרכבת. איום נוסף הגיע מלהקות כלבי בר, שטרפו מספר יחמורים באזור.
בשנת 2010 הוחלט להקפיא את הפרויקט. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2013, חודש המאמץ, ושש נקבות צעירות שוחררו מחדש לטבע בהרי יהודה. מעקב שנערך בשנת 2017 הראה סימנים מעודדים. האוכלוסייה החלה להתייצב, הסתגלות לחיי הבר נרשמה, ונצפו יחמורים שנולדו בטבע. מספר היחמורים באזור הוערך אז בלפחות 60 פרטים.
הנתונים העדכניים
נכון לשנת 2024 הושבו לטבע בישראל 207 יחמורים. מתוכם 156 הגיעו מגן החיות התנ"כי ו־51 מחי־בר כרמל. האוכלוסייה כוללת 107 נקבות ו־100 זכרים. הערכת רשות הטבע והגנים מצביעה על כ־500 יחמורים פרסיים בישראל. כ־300 מהם חיים בצפון הארץ, וכ־110 נוספים באזור נחל שורק שבהרי יהודה.
כיום ניתן למצוא יחמורים בטבע בנחל כזיב בגליל המערבי, בגליל העליון סמוך לסאסא, בכרמל ובאזור נחל שורק. מבצע ההשבה נחשב לאחד ממיזמי השימור המוצלחים בישראל.
המבצע נמשך בהצלחה עד ימינו ומזוהה כאחת מתוכניות ההשבה לטבע הבולטות בישראל. בזכות התהליך מתקיים כיום בישראל העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע. הסיפור הדמיוני הפך מזיכרון למציאות.
מעניין ומקסים