כוחות מיוחדים של צבא ארצות הברית לכדו הלילה (בין שישי לשבת) את נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו. חלק מהיעדים שתקפו האמריקנים, כחלק מתפיסתו של מדורו והבאתו לארצות הברית – נמצאים לא רחוק משכונות שבהן מתגוררים יהודים. "שמענו פיצוצים מאוד מאוד חזקים והתעוררנו באמצע הלילה", סיפרו יהודים בשיחות מבירת ונצואלה. כיום מוערכת הקהילה היהודית במדינה באלפים בודדים בלבד.
התחושות בקהילה היהודית
בקראקס, כך נטען, רבים חיכו ליום הזה זמן רב. זאב קירטצ'וק סיפר ל-ynet: "היהודים מאוד מאוד שמחים ממה שקורה. רבים חיכו שמדורו ייפול והתפללו ליום הזה". קירטצ’וק היה שליח קרן היסוד במדינה ונציג הקהילה היהודית של ונצואלה בישראל.
קירטצ’וק תיאר קהילה קטנה אך מאורגנת. "היהודים עזבו את ונצואלה שמחים שבעתיים. הקהילה שנשארה מאוד מסודרת. יש להם 18 בתי כנסת, בתי ספר יהודים. ועד קהילה אשכנזי, ועד קהילה ספרדי ויש גם ועד משותף. הקהילה מאוד מאורגנת ויש לה קשר חזק מאוד לישראל, למרות שלישראל אין שגרירות שם".
הקשר לישראל והמשבר הכלכלי
לדבריו, החיבור לישראל נשמר גם בתקופות רגישות. "יש תרבות של תרומות לארץ. ברגעי משבר היהודים בוונצואלה עמדו מאחורי ישראל, גם אחרי 7 באוקטובר”.
הוא הוסיף שהמצב הכלכלי במדינה פגע גם בקהילה: "בשנים האחרונות היכולות הפיננסיות של היהודים ירדו מאוד בגלל המשבר הכלכלי במדינה. ההפיכה הזו התרחשה בתקופת החופשות בוונצואלה. אין לימודים בבתי הספר ורבים מהאנשים שיכולים – יצאו לחופשות במיאמי או ארובה".
קירטצ’וק, שהכיר אישית את הנשיא לשעבר הוגו צ’אבס שמת ב-2013, סיפר על הלילה בקראקס. "במהלך הלילה הייתי בקשר עם הקהילה היהודית. אנשים ישנו כשזה קרה. רבים סיפרו שהתעוררו בבהלה בגלל שהשכונות שלהם קרובות למקומות שהופצצו על ידי האמריקנים".
ההיסטוריה של הקהילה היהודית בוונצואלה
יהדות ונצואלה היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות באמריקה הלטינית. בית הקברות היהודי בעיר קורו (Coro), שבצפון־מזרח המדינה, נחשב לעתיק ביותר מסוגו ביבשת.
ראשוני היהודים הגיעו לוונצואלה כבר במאה ה־17. מדובר בעיקר בצאצאי אנוסים שהיגרו מהאיים הקריביים, ובראשם האי קורסאו. תחילה התיישבו בקורו ובהמשך עברו לבירה קראקס.
מאנוסים לקהילה מאורגנת
רק בשנת 1850 החלו יהודים להצהיר בגלוי על יהדותם, עם הגעת מהגרים יהודים מספרד לעיר קורו. אחד מהם היה אליאס דוד קוריאל, יליד המקום. במאה ה־19 התגבשה הקהילה היהודית הראשונה במדינה, על רקע גלי הגירה מברזיל, מצפון אפריקה ומהאי קורסאו.
בראשית המאה ה־20 הואט תהליך ההתבוללות עם הגעת יהודים שומרי דת ממזרח ומרכז אירופה. מהגרים אלו השתקעו בעיקר בקראקס ותרמו לפיתוחה הכלכלי והחברתי.
הגירה מאירופה וריכוז בבירה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיעו לוונצואלה יהודים רבים מאירופה. גל הגירה משמעותי נוסף התרחש לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.
כ־95% מיהודי ונצואלה מתגוררים בקראקס, לצד קהילות קטנות במרקאיבו, מראקי וולנסיה. מעמדם של היהודים במדינה נחשב גבוה, אם כי גילויי אנטישמיות הופיעו מעת לעת. ארגון הגג של הקהילה הוא פדרציית הקהילות היהודיות בוונצואלה (CAIV), המייצגת את היהודים מול השלטונות.
עליית צ’אווס והחרפת האנטישמיות
מאז עלייתו של הוגו צ'אווס לשלטון בשנת 1999, חלה עלייה בתדירות התקריות האנטישמיות במדינה. בנאום שנשא בערב חג המולד בשנת 2005 רמז צ’אווס כי "צאצאיהם של אלו שצלבו את ישו" ריכזו את עושר העולם בידיהם.
בתחילת 2006 קיבל צ'אווס בכבוד רב את נשיא איראן מחמוד אחמדינז’אד, שקרא למחוק את ישראל מהמפה. במהלך השנים כינה את אנשי האופוזיציה "יהודים נודדים" ואף רמז לשורשיו היהודיים של יריבו אנריקה קפרילס רדונסקי, תוך טענה כי הוא משרת אינטרסים זרים.
האשמות, הסתה והגירה המונית
לקראת הבחירות לפרלמנט בשנת 2010 הגיעו ההתקפות המילוליות והתקשורתיות נגד יהודים לשיא. בין היתר הואשמה הקהילה בפגיעה בכלכלת ונצואלה ובקשירת קשר, בדומה לנטען ב"פרוטוקולים של זקני ציון".
בעקבות הרדיפות, חלה ירידה חדה במספר היהודים במדינה. לפי נתוני CAIV, מספר חברי הקהילה הרשומים צנח מכ־18 אלף בשנת 2000 לכ־9,000 בשנת 2010 – ירידה של כ־50%. ההערכות מצביעות על כך שב־1999 חיו בוונצואלה כ־22 אלף יהודים, וב־2007 נותרו רק 12–13 אלף.
דעיכה דמוגרפית והמשך היציאה
בשלהי העשור הראשון של המאה ה־21 גבר זרם ההגירה מהמדינה. ההערכות הן כי יותר מ־5,000 יהודים עזבו את ונצואלה, רובם לארצות הברית ומיעוטם לישראל.
כך, בתוך שנים ספורות, הצטמצמה אחת הקהילות היהודיות המרכזיות בדרום אמריקה באופן דרמטי. תהליך שממשיך להשפיע על דמותה של יהדות ונצואלה עד היום. כיום כאמור, מוערכת קהילה זו באלפים בודדים בלבד.
וזו רק ההתחלה. צירי הרשע בחוץ ובפנים ישלמו את מחיר הרשעות