שנתיים בשבי חמאס: עדותו של שגב כלפון על זוועות חמאס

שורד השבי שגב כלפון סיפר בריאיון שפורסם היום (ו') בסוכנות הידיעות "AP" על תקופת השבי בעזה.

כלפון תיאר כי בתקופת השבי חלם שוב ושוב שהוא הולך לאט בסופרמרקט, עובר בין מדפים, מחפש את המאכלים האהובים עליו ומריח ריחות. מאז שחרורו, לדבריו, החלומות "התהפכו": ברוב הלילות הוא חוזר בחלום למזרן המלוכלך באותו חדר קטן – וסופר אריחים וסדקים בבטון כדי להסיח את דעתו.

במקביל, הוא תיאר כי משפחתו התחזקה באמונה והוסיפה לבית ספרי קודש, תשמישי קדושה ותפילות מרבנים בכירים. בתוך השבי, לדבריו, החטופים סימנו כניסת שבת וחגים בברכות על מעט מים ועל פיתה מקולקלת. לעיתים, סיפר, הם השתמשו בריבוע קטן של נייר טואלט ככיפה – כשגליל אחד היה צריך להספיק לשישה בני אדם במשך חודשיים.

תקופת השבי וזוועות חמאס

לדבריו, לאורך תקופת השבי הוא הוחזק במנהרת חמאס יחד עם חמישה חטופים נוספים, בחדר בשטח של כשני מטרים רבועים, כ-30 מטרים מתחת לקרקע. כלפון אמר כי בשבי לא הייתה לו שליטה על דבר בסיסי: "לא מתי לאכול, לא מתי להתקלח. הייתי במקום הכי נמוך שאדם יכול להיות בו".  הוא ציין כי שלושת החודשים האחרונים בשבי היו הקשים ביותר מבחינתו, כששהה בבידוד והרגיש שהוא מאבד את שפיותו.

המחבלים היו נונתים להם מנת מזון ומים פעם ביום: “לא הייתה לנו אפילו אנרגיה לצעוק, כי אף אחד לא שומע אותך. אתה במנהרה 30 מטרים מתחת לאדמה, אף אחד לא יודע מה קורה". בשיא הירידה במשקל, אמר, הוא היה מסוגל למנות את חוליות עמוד השדרה מגבו.

על האלימות בשבי סיפר כי הוא וחטופים נוספים הוכו באמצעות שרשראות ברזל, וכי שוביו חבטו בהם כשהם עונדים טבעות גדולות שגרמו לחבלות. הוא תיאר תקופות שבהן חש "קרוב למוות" גם במהלך פעילות של צה"ל באזור שבו שהה, וכן בזמן שחלה בקורונה ובמחלות נוספות בשבי.

כלפון סיפר כי ברגע של שפל נפשי, כאשר שקל ניסיון בריחה מתוך ידיעה שסביר שייהרג, הוא הפעיל את הרדיו ושמע את קולה של אימו – מסר שלדבריו נתן לו תקווה מחודשת. הוא תיאר את תחושת השבי במילים: "חייתי בגוף של אדם מת, חי בקבר. לצאת מהקבר הזה זה לא משהו אחר מלבד נס".

החזרה ארצה

לדברי כלפון, אחד ההיבטים הקשים בשחרור הוא המעבר מחיים שבהם הכול סבב סביב ניסיון לרצות את שוביו כדי לקבל עוד אוכל או להימנע ממכות – לחיים שבהם “כולם מנסים לרצות אותי”. הוא סיפר כי מאז שחזר לדימונה הוא מנסה לבנות מחדש שגרה, ומבלה זמן רב בין פגישות עם רופאים ופסיכולוגים.

הוא אמר כי הוא רואה בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ “שליח של אלוהים”, והביע ביטחון שאיש אחר לא היה מצליח לעצור את הלחימה. משפחתו, לדבריו, תלתה בבית כמעט תריסר דגלי ארה״ב כהוקרה לתרומת האמריקנים להשבתו.

מאמצי השיקום לאחר הטראומה

כעת, לדבריו, הוא מתמודד עם הטראומה ומנסה לחזור לשגרה, אך הדבר קשה לו. הוא שאנשים סביבו אומרים לו שהוא גיבור, אך הוא לא מרגיש כך: “כל אדם היה נלחם לשרוד”.

הוא סיפר שהסיוטים חוזרים בלילות, שכל רעש קטן מקפיץ אותו ומחזיר אותו לפלאשבקים ושהוא כמעט לא ישן. “אמנם המלחמה בעזה נגמרה, אבל עכשיו המלחמה שלי עם הנפש רק מתחילה”.

לבסוף כלפון אמר כי בכוונתו לשתף את סיפורו בפני הקהל הרחב. הוא ציין כי הוטרד מהעלייה באנטישמיות ובאווירה האנטי ישראלית בעולם מאז שנחטף, ואמר שהוא רוצה שאנשים ישמעו את הסיפור שלו – גם מול מי שתלשו כרזות של חטופים או האשימו את ישראל בשקר. "אני ההוכחה שזה קרה. הרגשתי את זה על הגוף שלי, ראיתי את זה בעיניים שלי".