ישראל שוטקיס וולף גדל בברזיל בבית אלים, בלי תחושת שייכות ובלי אהבה. בריאיון ל"רגע של חכמה" חשף את מסע חיים מטלטל שעבר – מהילדות הקשה והחיפוש הרוחני הארוך, דרך גילוי זהותו היהודית, ועד התמודדות עם שאלות קיומיות עמוקות.
הילדות הקשה
וולף תיאר ילדות רוויית אלימות מילולית ונפשית מצד אביו, והישרדות יומיומית כבר מגיל צעיר. "לא היה לי מה לאכול אם לא הייתי עובד", סיפר. כדי להתקיים פנה לדוגמנות, לאמנות ולהופעות רחוב, ובמקביל חיפש משמעות רוחנית בדתות ובזרמים שונים – מנצרות ועד בודהיזם.
הרגע שבו גילה שהוא יהודי
נקודת המפנה, לדבריו, הגיעה בגיל 14, כאשר במסגרת תנועת "הבונים דרור" גילה לראשונה כי הוא יהודי. מפגש מקרי סביב לימודי גיור של חברה עורר בו סקרנות, ובהמשך – חוויה עוצמתית ביום כיפור, כאשר שמע תפילה וברכה שנאמרו בכוונה עמוקה. “הגוף, המוח והנשמה עשו זום”, תיאר.
בהמשך החל להניח תפילין ולשמור מצוות – מהלך שהוביל לנתק חריף ממשפחתו. וולף סיפר כי סבתו ניסתה לשכנע אותו לוותר על שמירת שבת וכשרות תמורת כסף, ואמו אף זרקה אותו מהבית לאחר שביקש לעבור ברית מילה. "השבת שלי והכשרות שלי לא למכירה", אמר.
את תקופת הבדידות תיאר ככזו שבה "לא היה לי אף אחד – רק אלוקים". הוא סיפר על שבת ראשונה לבדו בריו דה ז'ניירו, על קידוש שנעשה בדמעות, ועל תחושת שבר עמוקה לצד אמונה מוחלטת.
"לזרוק על העולם שמחה ואהבת חינם"
וולף חשף כי ב-7 באוקטובר הוזמן למסיבת הנובה אך סירב להגיע בשל שמירת שבת – החלטה שלדבריו הצילה את חייו. לאחר ששמע מחברו על הזוועות שחווה, נכנס למשבר עמוק, עזב את ישראל לתקופה ואף חדל מלאכול, כולל בשבתות, מתוך תחושת אשמה ושאלות קיומיות קשות.
לדבריו, רק לאחר חזרת החטוף האחרון, הצליח לשוב בהדרגה לשמחה ולחיים. ביום כיפור האחרון הגיע להבנה חדשה על זהותו: שילוב בין אמנות חופשית, ליצנות רחוב ואמונה. זה מה שהוא עושה עד היום. "אני יכול להיות אומן, לשמור שבת, ולהפיץ את שם ה' באהבה. לא משנה כמה פגעו בי וכמה רצו להרוג אותי – אני עדיין רוצה לזרוק על העולם שמחה ואהבת חינם. בתוך החושך אפשר למצוא את האור".
