לפני שנה, ב-29 בנובמבר 2024, נפל סמ"ר זמיר בורק ז"ל בקרב בצפון רצועת עזה. חבריו מילדות לחמו לצידו באותן שעות ממש, במרחק של פחות מקילומטר מהמקום שבו נפלה. המלחמה מנעה מהם להשתתף בהלוויה או לנחם את המשפחה. אך הכאב לא נדחק.
נולד בעזה ונכתב בין הסבבים
אייל זכאי, חברו של זמיר התבשר על נפילתו של זמיר בעודו לבוש באפוד קרמי, מוקף בטנקים, ומסביבו ירי ורסיסים בלתי פוסקים. בתוך הרעש והאדרנלין, משהו בו בער ומתוך אותו רגע נולדו המילים הראשונות של השיר: "השקט שאחרי הסערה".
את השיר הוא החל לכתוב עם חבריו על נייר לח ומקומט, באמצע הקרב.
ומה שהתחיל בבית לאהיא המשיך ללוות את זכאי גם בחאן יונס ובעיר עזה. בין הסתערות להפוגה, בין כניסה לשטח בנוי לכוננות, הוא ליטש את הטקסט ואת הלחן. כשהכוח יצא לאפטר קצר הוא קפץ מיד לאולפן והקליט את השיר.
השיר יוצא לאור ונוגע בלבבות
העבודה שנמשכה חודשים, הפכה את השיר למסע אישי של הנצחת החבר שנפל. לרגל אזכרתו של זמיר בורק ז"ל השיר יצא לאור והוא נושא בתוכו את תחושת הדור שחי בין מלחמה לתקווה.
חבל עליואיזה קול יש לחייל והשיר כל כך עצוב.