מהרגע הראשון שבו ליאת שמעה בחדר הלידה את המילים “יש לך בת”, היא הרגישה שהחיים שלה נגמרו. כל מגע, כל מבט על התינוקת החדשה הפכו לעינוי. שירז, בתה, גדלה בלי חיבוק, בלי חום, בלי “אני אוהבת אותך”. הכעס הפך לזעם, הצורך ברגש לצעקה, והבית הפך לשדה קרב. עד הרגע שבו שירז התחננה: “תודי כבר שאת שונאת אותי” – זה היה הרגע ששבר את החומות, והוביל לתחילתו של תהליך מלא התקרבות, פיוס ואהבה אמיתית בין אם ובת.
