סקר פנימי שנערך באיראן ועורר הדים גדולים עם דליפתו היום (ו'), מציג נתון חריג: 92 אחוזים מהציבור האיראני אינם מרוצים מהכיוון שבו המדינה מתקדמת. אתר החדשות Rouydad24 מטהרן דיווח כי מדובר במחקר שנערך על ידי מרכז סקרים מוכר העובד באופן קבוע עבור מוסדות שלטון, ויועד לשימוש פנימי בלבד של מקבלי ההחלטות.
התסכול החריף ביותר נמדד בבירת איראן – טהרן
על פי הדיווח, הסקר בחן את רמת שביעות הרצון מממשלות איראן מאז המהפכה ועד היום, ודירג את האדמיניסטרציות השונות לפי תפיסת הציבור. הממצאים מציירים תמונה ברורה של התדרדרות נמשכת: ממשלתו של מחמוד אחמדינג'אד זכתה לרמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר מבין הממשלות שנבדקו, בעוד ממשלותיהם של חסן רוחאני ומסעוד פזשקיאן דורגו כנמוכות ביותר.
מהנתונים עולה כי התסכול החריף ביותר נמדד דווקא בבירת איראן, טהרן, שם רמת אי שביעות הרצון גבוהה מבכל אזור אחר במדינה. לפי הדיווח, הפער בין הבירה לשאר המחוזות מצביע על רגישות גבוהה יותר למציאות הכלכלית, החברתית והפוליטית שבה נתונים תושבי העיר.
סקר שלא היה אמור לראות אור
לפי Rouydad24, הסקר הוכן עבור גורמים בכירים לצורך בחינת הלכי רוח בציבור והתאמת מדיניות. סקרים פנימיים אינם נדירים ברפובליקה האסלאמית, אך כמעט אף פעם אינם מתפרסמים לציבור. העובדה שדווקא מחקר כזה דלף מעידה, לטענת עיתונאים באיראן, על עומק המשבר המוסדי ועל ניסיונות בתוך המערכת להתריע בפני ההנהגה.
הסקר מצטרף לדו"חות קודמים שעלו לכותרות בתקופה האחרונה ומציגים תבנית דומה: ירידה חדה באמון הציבורי במוסדות המדינה, חוסר אמונה בהנהגה המהפכנית ותחושה הולכת וגוברת שהמצב מתדרדר. מוקדם יותר החודש פורסם סקר של מכון GAMAAN המבוסס בהולנד, ממנו עלה כי למעלה ממחצית מהאיראנים סבורים שישראל ניצחה במלחמה האחרונה, וכי רובם מצפים לשינוי פוליטי עמוק ואף לתחילת דיאלוג ישיר בין טהרן לוושינגטון.
השלכות על יציבות המשטר
הנתונים מהסקר הפנימי עשויים לחדד את הלחץ בתוך ההנהגה האיראנית, בעיקר בתקופה שבה המשק המקומי מתקשה, המחירים עולים והצעירים מאבדים אמון עתידי בשלטון. חוסר שביעות רצון הנע סביב 92 אחוזים הוא נתון חריג גם ביחס למשטרים סמכותניים, ונחשב למדאיג במיוחד.
הדיווח מטהרן מצייר מציאות שבה התסכול הציבורי כבר אינו נחלתם של מתנגדי המשטר בלבד, אלא הפך לתופעה רחבה, עמוקה ובלתי ניתנת להתעלמות. עבור ישראל והמערב, ממצאים כאלה מעניקים הצצה נדירה למתרחש בחברה האיראנית ומרמזים על עומק השחיקה במעמד ההנהגה כלפי פנים.
