הפגישה שהובילה לחטיפה – והסיפור שהציל את חייה: אליזבת צורקוב מדברת

אחרי יותר משנתיים בשבי בעיראק, החוקרת הישראלית־רוסית אליזבת צורקוב מספרת לראשונה את סיפור חטיפתה, עינוייה ושחרורה. בראיון שפורסם היום (ד') ב"ניו יורק טיימס" היא משחזרת את הלילה שבו נחטפה ואת הדרכים היצירתיות שבהן ניסתה לשרוד תוך כדי שכנוע חוטפיה שאינה מרגלת.

צורקוב, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון שחקרה את התנועות השיעיות בעיראק, הגיעה לבגדאד במרץ 2023 כשהיא נושאת דרכון רוסי – ונזהרת להסתיר את זהותה הישראלית.

ערב חטיפתה קבעה פגישה עם אישה שהציגה את עצמה כחוקרת נוספת, שהתעניינה בעבודתה וביקשה סיוע במחקר על דאעש. "קבענו בבית קפה במרכז העיר", סיפרה צורקוב, "אבל היא לא הגיעה. כעבור דקות אחדות הוקפתי בגברים חמושים. הם שברו לי את האצבע הקטנה כמעט, שמו שק על הראש, והכניסו אותי לתא אפל".

בתחילה, לדבריה, חוטפיה אנשי כתאיב חיזבאללה, מיליציה שיעית הנתמכת בידי איראן לא ידעו שהיא ישראלית וחשבו שניתן יהיה לדרוש עבורה כופר. אולם כעבור חודש מצאו בטלפון שלה מסמכים בעברית ופרטים שחשפו את זהותה. "מרגע זה הכול התהפך", היא אומרת. "הם צעקו שאני מרגלת של ישראל ושהגעתי להחדיר סוכנים למדינה. משם זה היה גיהנום".

"הם רצו שאודה בריגול, אז התחלתי להמציא סיפורים

במשך חודשים ארוכים עברה צורקוב עינויים יומיומיים: מכות חשמל, תלייה מהתקרה, הכאות במקלות וברצועות. "איבדתי את ההכרה שוב ושוב. כשהתעלפתי, הם שפכו עליי מים כדי שאחזור לעצמי", סיפרה. "הם רצו שאודה בריגול, אז התחלתי להמציא סיפורים – כל דבר שיצלצל אמין אבל לא יסכן אף אחד".

כדי לעצור את ההכאות, היא הודתה כביכול כי נפגשה עם עיתונאי צרפתי בבית קפה בבגדאד כדי לארגן מחאה נגד הממשלה העיראקית. היא המציאה “אנשי קשר” פיקטיביים, כולל שמות שמשמעותם המילולית בשפות שונות הייתה "עינוי" – מסר נסתר שנועד להוכיח למי שיקרא בעתיד שהודאותיה נכפו עליה.

מאוחר יותר טענה כי עבדה כמתרגמת בבית חולים צבאי – בניסיון לטשטש את שירותה הצבאי הישן בישראל, לאחר שחששה שהדבר יוביל לעוד עינויים. אך כשנשברה וסיפרה לבסוף את האמת, אחד הסוהרים שבר לה שן. "הם השתמשו בי כשק חבטות", היא מתארת, "אבל לא איבדתי את התקווה".

"אם הייתי אומרת להם את כל האמת מההתחלה לא הייתי כאן"

לאחר חודשים של חקירות, מצאה צורקוב דרך ליצור קשר אנושי עם חלק משומריה. אחד מהם, לדבריה, אמר לה: "אסור לפגוע באישה, זה חראם", מאז היחס אליה השתנה, והיא הועברה למקום כליאה חדש, שבו כבר לא עונתה. "שם התחלתי לכתוב שוב – את הסיפור שלי, את המחקר שלי. ניסיתי להחזיר לעצמי שליטה".

903 ימים לאחר חטיפתה, בעקבות מאמצים דיפלומטיים שהובילה ארה"ב בלחץ ישיר של ממשל טראמפ, צורקוב שוחררה. כיום היא מתאוששת בישראל ומקדישה את חייה לקידום זכויות אדם בעיראק.

"אני חיה, וזה לא מובן מאליו", היא אומרת. "אם הייתי אומרת להם את כל האמת מההתחלה לא הייתי כאן היום".