ברקע שורה של מקרי מוות טרגיים שבהם קשישים בודדים נמצאו מתים ימים ואף שבועות לאחר מותם, קם מיזם אזרחי חדש שמטרתו אחת: למנוע את "המוות השקט". המיזם, שהתפרסם בשבוע האחרון ברשתות החברתיות וצובר תאוצה בכל רחבי הארץ, מזכיר לציבור את מה שנראה מובן מאליו, האחריות שלנו כלפי השכן המבוגר, הדייר בבניין ממול או הקשישה ברחוב הסמוך.
יוזמי המיזם מבקשים להפוך את הערבות ההדדית למנהג יומיומי פשוט: להרים טלפון, לבדוק מה שלומו של הקשיש, לוודא שהוא לא לבד ושיש מי שרואה אותו.
"תפתחו עיניים, תרימו טלפון"
המיזם מציע מודל פעולה קהילתי פשוט הניתן ליישום בכל שכונה: עריכת רשימה של קשישים החיים לבדם, חלוקה בין הדיירים או המתנדבים לשיחות קבועות, ובמקרה של חשש, פנייה לעמותות או לגורמי רווחה.
המסר ברור: כל אזרח יכול להציל חיים: "זה לא רק עניין של רווחה או שלטון מקומי, זו אחריות של כולנו". כתב העיתונאי מאיר אוליאל יוזם הפרוייקט בקריאת ההסברה של המיזם. "במקום לחכות לריח שמתריע על טרגדיה, צריך פשוט להרים טלפון, להציע עזרה, או סתם לשאול מה שלומו".
תופעה כואבת שמתרחבת
לפי נתוני גורמי הרווחה, מידי שבוע מדווחים בארץ מספר מקרי מוות של קשישים בודדים שנמצאים רק לאחר ימים ארוכים. ברבים מהמקרים, הגופות מתגלות לאחר תלונות שכנים על ריח חריג. המצב הקשה הזה הוביל קבוצת מתנדבים ועיתונאים להקים רשת אזרחית עצמאית, שמטרתה ליצור "מערכת התרעה קהילתית" שתמנע את המקרה הבא.
כבר כעת משתפים פעולה עם המיזם עמותות סיוע לקשישים, ארגוני מתנדבים ורשויות מקומיות שמקימות קבוצות שכונתיות לדיווח ומעקב.
במערכת הרווחה מברכים על היוזמה ומקווים שתהפוך למהלך קבוע. גם בגופי החירום ובארגוני ההצלה כמו זק"א הצטרפו לתמיכה ואוליאל מבקש: "תפתחו עיניים. תרימו טלפון. כי לפעמים החיים של מישהו אחר תלויים בדיוק בזה".
