חמאס יסרב, ובכל זאת: הסיבות שבגללן אסור לחתום על הסכם עם טרוריסטים

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו קיימו אמש מסיבת עיתונאים משותפת. טראמפ הציג את תכניתו לסיום המלחמה בעזה תוך חיוכים רבים, ונתניהו כמובן, בירך עליה.

"סיכמתי עם הנשיא טראמפ", אמר הערב (ג') נתניהו בישיבת הממשלה, "על מתווה לשחרור כל חטופינו, והשגת כל מטרות המלחמה שהצבנו". אולם, למרות שייתכן מאד וחמאס יסרב למתווה – יש לשאול: האם נכון לחתום על הסכם עם ארגון טרור? ואולי אסור בכלל לתת ולשאת עם טרוריסטים?

לגיטימציה לטרור

הסכם עם ארגון טרור מעניק לו הכרה ולגיטימציה, מסר מסוכן שעלול לעודד פעולות נוספות. הדבר יכול לעודד פיגועים או להחליש את המאבק הבינלאומי נגד טרור.
הסכם אוסלו הוא הדוגמה המובהקת והמדממת ביותר שניתן להציג בנושא הזה, בהקשר הישראלי. הבעייתיות המרכזית שנוצרה ברגע החתימה על הסכם אוסלו נבעה מכך שהוא ביסס לראשונה הכרה רשמית בטרור של אש"ף כשותף לגיטימי. כל כך לגיטימי עד שאף ניתנה לו שליטה אזרחית וביטחונית בחלק נרחב משטחי יהודה, שומרון ועזה.

חוסר אמינות

מאז ימי מוחמד והסכם חודייביה, טרוריסטים והארגונים שבראשם הם עומדים, מוכיחים כי חתימתם על הסכמים ועסקאות לא שווה הרבה.

לאחר החתימה על הסכם אוסלו והזעם שספג, הסביר הטרוריסט ימ"ש יאסר ערפאת: "ההסכם הזה, אינני מחשיב אותו יותר מאשר ההסכם שנחתם בין נביאנו מוחמד לבין קורייש". ערפאת דיבר כמובן על הסכם חודייביה שמוחמד הפר בעצמו וממנו לומדים המוסלמים שכל הסכם הוא זמני (ומכאן שהשאלה היא גם כלפי הסכם שנחתם עם מדינה מוסלמית).

ערפאת מסביר מדוע חתם על הסכם אוסלו. צפו:

ויתורים ותקדימים

הסכמים עם ארגוני טרור מביאים עמם ויתורים רבים, ואף תקדימים. מהחזרת מחבל תמורת חטוף בודד, ועד עסקת שליט שבה שוחררו 1,027 מחבלים בהם מאות שנשפטו למאסרי עולם.
עסקאות כאלה פוגעות בביטחון האזרחים ומקצרות חיים לישראלים רבים שאף לא מודעים לכך. ישראלים חיים על זמן שאול. מערכת הביטחון אמנם הספיקה לעצור מחבלים ששוחררו בעסקאות החטופים, אך אסור לסמוך יכולת המודיעין. כי גם אם יש הצלחות, יש גם פספוסים.

מימון טרור

כל הסכם מבטיח הזרמת כספים לרצועה, המנותבים שוב ושוב למטרות טרור. בסבבים הקודמים חמאס מימן את פרויקט המנהרות של הארגון בעזרת כסף שהגיע מחוץ לרצועה. הרשויות בישראל צריכות לנהל מלחמה עיקשת נגד הכסף שמניע את הטרור ולא לממן אותו.

ואולי, השאלה היא אחרת

ואולי אנחנו צריכים לבחון את הנושא במבט מוקדם יותר, כי השאלה האמיתית היא איננה רק מה ייכתב בהסכם כזה או אחר, אלא האם נכון מלכתחילה לנהל משא ומתן עם ארגון טרור אסלאמי שמטרתו להשמיד יהודים.

אם חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו ללמוד את אומנות ניהול המשא ומתן עם האויב האסלאמי. למשל, לא לבוא ולהציג את הוויתורים שאנחנו מוכנים לעשות. דוגמה נוספת: חובה על ראשי הממשלה לזלזל בסחורה אותה מציע האויב. להוריד את המחיר, במקום להעלותו.

מדינה שנכנעת לתכתיבי ארגוני טרור מאבדת את זכותה להגדיר את עצמה חופשית ובטוחה. מדינה שסוגרת עסקאות עם ארגוני טרור היא מדינה שבויה.