סגירת מעגל בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים: רוחמה שנולדה כפגה במשקל זעיר של 495 גרם תחת ידיו המסורות של פרופ’ שמחה יגל, חזרה לבקר אותו השבוע – והפעם בלידה של בנה הטרי.
"רק עוד ניסיון אחד"
לפני 24 שנים, כשהגיעו בני הזוג דוד ואסתר, הוריה של רוחמה, להתייעצות עם פרופ’ שמחה יגל בהדסה הר הצופים – הייתה אסתר בשבוע 23 להריונה. הרופא אבחן רעלת הריון מסכנת חיים והחליט לאשפז אותה במחלקת נשים, במטרה לשמור על ההיריון ולמנוע ככל האפשר לידה מוקדמת.
"במשך 8 ימים אסתר שכבה במחלקה ופרופ' יגל עקב אחרי המצב שלה", סיפר דוד. "זה היה הריון יקר מאוד ללבנו. 21 שנה חיכינו להריון הנכסף וזכינו להמון אכזבות ובשורות לא משמחות בדרך. כבר חשבנו ברצינות להתחיל בתהליך אימוץ ואסתר הסכימה אבל אמרה – "אז רק עוד נסיון אחד". בסבב הזה ב"ה נקלט ההיריון".
עוד סיפר דוד כי פרופ' יגל הבין את גודל האירוע ואת האחריות על הכתפיים שלו והיה לצידה של אסתר כל הזמן: "הוא העדיף כמובן ליילד אותה רק אם לא תהיה ברירה וכמה שיותר מאוחר".
בשבוע 24 להריונה של אימה, קיבל פרופ’ שמחה יגל החלטה קשה לבצע לידה מוקדמת: "בשלב הזה מצד אחד משך ההיריון עודנו לא מספק ומצד שני יש כאן מצב של סכנות נפשות מיידית – לאמא ולעוברית שבבטנה. לא היה מנוס מלנתח ולתת לשתיהן סיכוי. אחרי 21 שנים של ציפייה לתינוקת, לא נעשה את המקסימום שבמקסימום עבור ההורים?", סיפר פרופ' יגל.
יום אחד תהיה התינוקת הפגה אמא בעצמה
רוחמה נולדה כפגה במשקל בלתי יאמן של 495 גרם. "לא הפסקתי להאמין ברוחמה כבר מרגע לידתה", הדגיש פרופ' יגל. "ידעתי שהתינוקת הקטנה באינקובטור, שהצוות בפגייה נלחם על חייה, תצליח ותתחזק ותהיה יום אחד אמא בעצמה".
"בחרנו בשם שמסמל את הביטוי "רחם ה'", הסביר דוד וסיפר: "מרגע הלידה היא לא עזבה את הפגייה וטופלה בה על ידי צוות רחום ואוהב עד לגיל חצי שנה. זו הייתה תקופה לא פשוטה, בה התפילות והאמונה החזיקו אותנו, יחד עם ההבנה שהיא בידיים הכי טובות שיש. אף אחד לא הבטיח כלום מראש, לאור המשקל הזעיר שלה והסיכונים שכרוכים במצב כזה, אבל אנשי הפגייה ובהם ד"ר זיוונית ארגז האמינו בה, נתנו לה הכל יום ולילה, 24 שעות ביממה סביבה מכל הלב ובכל הכוונה. ולאורך כל התקופה, פרופ' שמחה יגל מתנהג כמו הורה שלה. לא עוזב אותה לרגע, דואג ובודק".
פרופ' יגל סיפר כי הגיע בכל יום לראות את רוחמה: "באמת האמנתי וקיוויתי שתתחזק ותגדל באופן תקין ובריא. היה בי רגש אמיתי, כאילו מדובר באחת מבנות משפחתי", מספר פרופ' יגל. "שמחתי כשהשתחררה לאחר חצי שנה של טיפול מסור, במשקל של 2 קילו ו-400 גרם".
"זו משפחה שהפכה למשפחה"
לאורך השנים נשאר פרופ' יגל בקשר עם דוד ואסתר רוט: "נשארנו תמיד בקשר. המסירות שלו לאשתי לא ידעה גבולות והערכנו את כל מה שעשה. הוא זה שנתן לה סיכוי, הוא היה הרופא שדחה את הניתוח עד לדקה ה-90 והבין את גודל השעה כשהגיע הרגע לרוץ לחדר הניתוח", סיפר דוד בהתרגשות.
"זכיתי לשמוע על רוחמה לאורך השנים, בשלבים חשובים בחיים שלה. הייתי שם כשגדלה ואפילו בחתונה שלה. זו משפחה שהפכה למשפחה", הסביר פרופ' יגל.
"כשנכנסה להריון אביה ביקש שאלווה אותה לאורך התהליך ואערוך מעקב ואכן זכיתי ללוות אותה, אבל תודה לאל היה פה הריון רגיל, שגרתי וללא מהמורות בולטות. ביום הלידה נקראתי אל חדר הלידה וכעבור כמה שעות כבר הבטתי בתינוק הבריא והמתוק של רוחמה – שנולד במשקל פי שש מהאמא שלו!! כאן הבנתי את עומקה של סגירת המעגל והודתי לכל בני המשפחה על שזיכו אותי להיות חלק ממסע ארוך ומרגש", הוסיף.
תיקון אמיתי
לדברי האב דוד, שכעת הפך לסב: "הלידה השבוע הייתה תיקון אמיתי ללידה ההיא לפני 24 שנים".
"רוחמה מתאוששת, פרופ' יגל מאושר ממש כמונו – ההורים. אחרי 45 שנות נישואין זכינו בזכותו לעשות ברית ראשונה לנכד ראשון", הוסיף.
