משה זר ז"ל, איש ההתיישבות שהובא השבוע מנוחות, היה דמות מופת. אדם שכולו ארץ ישראל, אהבת הארץ, אמונה בצדקת הדרך, ונחישות שאין לה גבול. משה היה גואל אדמות, לוחם ואדם מאמין. הוא היה יהודי שידע: "אין עם בלי ארץ. אין ריבונות בלי התיישבות".
משה לא ראה באדמת שומרון סתם גבעות, הוא ראה בהן ייעוד. הוא לא ראה ברכישת קרקע פעולה עסקית – הוא ראה בזה שליחות היסטורית. הוא לא ראה במילים כמו “ריבונות” ו”ציונות” סיסמאות. הוא חי אותן, נשם אותן, וגם שילם עליהן.
הוא לחם במלחמת סיני, נפצע קשות ואיבד את עינו – אבל לא את מבטו שהיה חד, חודר ואמיץ. מבט של מי שיודע לאן הולכים, גם כשכולם עוד מהססים. הוא המשיך הלאה – בגופו, ברוחו, בדרכו. כחבר בתנועת גוש אמונים, הוא הצטרף למפעל ההתיישבות, לא מן השוליים, אלא מהלב. במאמץ אישי, תוך סיכון חיים, הוא רכש אדמות בשומרון. זה לא היה קל ולא נוח. זה בטח לא היה פופולרי. אבל זה היה נכון, צודק וציוני.
לוחם, גואל אדמות וציוני אמיתי
ניסו לחסל אותו בפיגוע ברוטלי באמצעות בגרזן וירי חי, אבל הרוח של משה לא ניתנת לכיבוי. הוא קם, נלחם וחזר לבנות. חזר להפריח את השממה. הוא חזר לקרוא בגאון: "זאת הארץ שלנו!". על אדמותיו הוקמו ברקן, מעלה שומרון, קרני שומרון, עמנואל, חוות גלעד ורמת גלעד. כל אחת מהן עמוד תווך בציונות המתחדשת של זמננו. כל אחת מהן היא עדות חיה שהעם היהודי חי, שההתיישבות חיה ושהרוח לא נשברת.
ואז – הכאב הגדול מכולם. בנו, גלעד הי"ד, נרצח בפיגוע. עבור כל אב, זהו הרגע שבו העולם נעצר. אבל משה לא הפסיק. את השכול והכאב הפך למעשה של בניין וחיים והקים את חוות גלעד סמוך למקום הירצחו של בנו, וייסד את שכונת רמת גלעד בקרני שומרון. שתיהן נקראו על שמו של גלעד וכך הפך את הדממה לזעקת חיים.
מסירות ואחריות
משה זר שייך לשורת ענקי ההתיישבות. הוא מזכיר לנו מה זו אהבת ארץ, מסירות ואחריות. הוא לא פעל כדי לקבל תמונה בעיתון או כתבה בטלוויזיה. הוא פעל עבור הילדים שלנו ולמען הדורות הבאים. הוא הבין את מה שרבים מסרבים להבין – שהזכות לחיות בארץ הזו אינה מובנת מאליה. צריך לקנות אותה, להיאבק עליה ולשלם עליה. לפעמים מחירים כואבים מאוד.
משה לא חיפש לעצמו תהילה, אבל התהילה מצאה אותו כי היא שייכת לאנשים כמותו. ובמילים שכולנו שומעים ומרגישים היום, כאילו הנביא ירמיהו אומר אותן ממש עכשיו: "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם." כן, משה. זה בזכותך. בזכות דומים לך ובזכות מי שלא מתקפל מול הלחץ, שלא מוותר תחת מתקפה, שלא נכנע לחולשה. בזכותך הבנים שבים אל גבולם. בזכותך הגבול שב אל הבנים.
בשם תושבי קרני שומרון, בשם ההתיישבות ובשם כל מי שזכה ללכת בשביל שסללת, אני מבטיח לך – אנחנו נמשיך את המורשת שלך. נמשיך לבנות, להפריח ולחזק. נמשיך לפעול באמונה ובנחישות, באהבת הארץ ובאהבת העם. נמשיך להיות שליחים של אמת – בדרכך. משה זר ז"ל – גואל אדמות, לוחם ללא חת, יהודי שמסר את חייו למען חזון. ההתיישבות מצדיעה לך ומתחייבת להמשיך את הדרך.
יונתן קוזניץ הוא ראש מועצת קרני שומרון
