אתמול (שבת) הלכה לעולמה יעל דיין, חברת כנסת ואשת ציבור בולטת בישראל. דיין היתה מן הקולות הבולטים ביותר במחנה השמאל הפוליטי, ובמהלך הקריירה שלה פעלה רבות לקידום ערכי ליברליזם, שוויון, שלום ועשייה חברתית בקרב החברה הישראלית.
הסיפור של דיין, שנולדה בנהלל ב-1939, מתחיל כמובן עם אביה – משה דיין, אז קצין צעיר ובולט בפלמ"ח, ולימים רמטכ"ל, שר ביטחון ושר חוץ, ואחד האישים הדומיננטיים בתרבות ובזירה הציבורית בישראל בשנות ה-50 עד מותו ב-1981. יעל היתה קרובה מאוד לאביה והתלוותה אליו בתחנות רבות בחייו; במקביל, שירתה בצבא והגיעה לתפקיד סרן.
אך ערכיה ורעיונותיה של יעל היו שונים למדי משל אביה, ובשנות ה-80 היא הפכה לבולטת בתנועות השלום שהחלו לפרוח על רקע המלחמה בלבנון והמצב ביוהדה ושומרון. ב-1992 נבחרה דיין לכנסת מטעם מפלגת העבודה, במסגרת הניצחון הגדול של יצחק רבין; תחת רבין הקימה דיין את הועדה לקידום מעמד האישה, ונבחרה ליו"ר הועדה, תפקיד בו כיהנה לסירוגין במשך עשור.
במסגרת תפקידה פעלה דיין רבות למניעת אפליה על רקע מיני, או על רקע נטייה מינית, והייתה מהתומכים הבולטים של קהילת הלהט"ב. שיא עשייתה היה ב-1998, עת העבירה את החוק למניעת הטרדה מינית בכנסת – דבר שעד אז לא הוגדר בחוק. בנוסף היתה דיין שותפה אקטיבית בתהליך השלום שהחל בעשור זה עם הפלסטינים.
בהמשך פנתה דיין לפוליטיקה המקומית, והובילה את סיעת מרצ בבחירות למועצת העיר תל אביב, ושימשה כסגנית ראש העיר במשך מספר שנים. ב-2022 זכתה בפרס למפעל חיים מטעם המשרד לשוויון חברתי, ואתמול הלכה לעולמה בגיל 85 לאחר מחלה קשה. דיין הותירה אחריה שני ילדים (בעלה דב שיאון נפטר לפני למעלה מ-20 שנה).
