היום (רביעי) עברה בכנסת בהצבעה טרומית הצעת חוק שהגישה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), אודות הכנסת יישובי דרום יהודה – כלומר, מועצה אזורית הר חברון ומועצה מקומית קריית ארבע – אל תוך תחום ההגדרה של יישובי 'הנגב'. ההצעה עברה ברוב של 52 ח"כים, וצפויה להיחקק סופית בתקופה הקרובה.
מהי המשמעות של חקיקה זו? ובכן, ישנה משמעות בשני מישורים – סמלית וכלכלית. מבחינה כלכלית, כעת יוכלו תושבי היישובים להינות מהקלות מיסים כפי שנהנים תושבי הנגב, ולקבל סיוע ותקציבים מהמשרד הממשלתי לפיתוח הנגב (הדבר לא יבוא 'על חשבון' יישובי הנגב הקיימים, מפני שבאזורים המדוברים יש אוכלוסייה קטנה למדי, פחות מ-20 אלף תושבים). ואכן, ייתכן ותמיכה זו מוצדקת – המבקר באזור יוכל לזהות בו דברים יפים רבים, אך עושר אינה תכונה המאופיינת עם יישובי יהודה.
ומבחינה סמלית, מדובר בהכרה סמלית של חלק מאזור יהודה ושומרון כחלק מחבל ארץ ישראלי דה-יורה, דבר המסמל את התגברות המשילות והאחיזה הישראלית באזור. הדבר מגיע במקביל להודעת שר הביטחון על ביטול חוק ההתנתקות בכלל יישובי צפון השומרון המפונים – צעד המסמל גם הוא את חיזוק החיבור של ישראל עם השטחים, הדבר חשוב במיוחד בעת זו, כאשר מדינות אירופאיות מסוימות מכירות במדינה פלסטינית – ישראל מבהירה כי שינויים בשטח ייקבעו אך ורק על ידה.
