הבוקר, עם נחיתת המדליסטים הישראלים האחרונים מאולימפיאדת פריז בישראל, יש מקום להפנות מבט אל העבר ואל העתיד – ולשאול, איך התחולל שיפור כה נהדר בספורט הישראלי – ועד כמה תמשיך מגמת שיפור זו אל האולימפיאדות הבאות. התשובות לשני השאלות טמונות בעיקר במדיניות של גוף בודד – הועד האולימפי הישראלי, ועוצמת שידוליו אצל משרד הספורט וממשלת ישראל.
הועד האולימפי הישראלי מארגן את ההשתתפות של נציגים ישראליים במשחקים האולימפיים, גם מבחינה טכנית (ביגוד, טיסות, בירוקרטיה וכו'), וגם מבחינת רקע (דאגה להשתתפויות בטורנירים מתאימים, ארגון מאמנים ותוכניות אימונים, ארגון מלווי תזונה ובריאות וכד'). בסופו של דבר, מאחורי ספורטאי אולימפי עומדת מערכת משומנת, הכוללת מאמנים, פיזיתרפיסטים, יועצים, תזונאים, מפקחים וכד'. מערכת זו עולה כסף – וכאן נכנס הפקטור המרכזי, והוא ההשקעה הממשלתית.
בסופו של דבר, אם ממשלת ישראל תחליט להשקיע את מירב הונה במציאת כישרונות צעירים, טיפוחם ועידודם כל הדרך אל המדליה, יחד עם השקעה במקום התרבותי של הספורט, ישראל תוכל ככל הנראה להגיע למקסימום מבחינת כוח האדם שלה (כלומר, לא בראש הדירוג העולמי, אבל כן המקום מכובד). אלא שהשקעה זו של עשרות ואף מאות מיליונים תבוא על חשבון תקציבים אחרים, בחינוך ובבריאות ובביטחון – ענייני 'החיים עצמם'.
בהתאם, בעשורים האחרונים החלה ישראל להשקיע תקציבים במיוחד בענפים בהם כבר יש לישראל יתרון יחסי – ג'ודו ושייט, דבר שהוכיח את עצמו כאשר ספורטאים ישראלים בולטים בכל תחרות עולמית בענפים אלה כיום, וצברו בהם 5 מדליות בפריז.
את התוכניות לאולימפיאדה הנוכחית קבעו כבר בשנת 2021, חודשים ספורים אחרי טוקיו; הועד האולימפי בחן את הדור הצעיר של הספורט הישראלי, הסיק אילו ספורטאים יכולים להביא עצמם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בספורט הבינלאומי, והשקיע בהם את מירב מרצו. היעד, 5-6 מדליות, נקבע כבר לפני שנים, ובפועל אף נעקף.
יו"ר הועד האולימפי מאז שנת 2021 היא יעל ארד, זוכת מדליית הכסף ב-1992, וזו ששברה את תקרת הזכוכית עבור עצם הזכייה של ישראל במדליות. כעת, היא שואפת להפוך את ישראל למדינה בעלת עוצמה ספורטיבית לא זניחה, שזוכה באופן סטנדרטי בלפחות 10 מדליות מדי טורניר. היעד הבא, חשפה ארד הבוקר, הוא 8 מדליות אולימפיות באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. כבר כעת עובד הועד על קידום פרוספקטים צעירים, ומקווה כי ההצלחה הגדולה בפריז תעלה את המוכנות הממשלתית להקצות כספים עבור המטרה.
