הם נמצאים בכל מקום. המכתבים. מכתב הטייסים, מכתב יוצאי מוסד, מכתב רופאים ורופאות במילואים, מכתב בוגרי גולני ואפילו מכתבי יוצאי מערך דובר צה"ל. כולם יוצאים נגד חידוש המלחמה, דורשים "את השבת החטופים הביתה ללא דיחוי, גם במחיר הפסקת הלחימה באופן מיידי", וטוענים כי "בעת הזאת, המלחמה משרתת בעיקר אינטרסים פוליטיים ואישיים ולא אינטרסים ביטחוניים".
כל המכתבים הללו וההצהרות לתקשורת שמגיעות לאחריהם, מהודהדים היטב בכלי התקשורת המסורתיים ומקבלים במה נרחבת. איך לא? כל מי שמבקר את הממשלה מקבל סיקור אוהד. וגם אם מרבית חותמי המכתבים כלל לא משתייכים למערך המילואים ונמצאים עמוק בתוך הפנסיה, בתקשורת כבר ידאגו להצניע את הפרט הזה וליצור את הרושם שמערך המילואים על סף סרבנות המונית שמעמידה בספק את יכולת צה"ל להכריע את חמאס.
ממשיכים להתייצב לכל סבב ולכל קריאה
אבל המציאות והאמת רחוקות מהנרטיב הזה כמרחק חותמי המכתבים משירות המילואים האחרון שלהם. מרבית אלה שנושאים בנטל בשנה וחצי האחרונה – אלה שנלחמים וסוחבים על גבם את ביטחון המדינה בתקופה שלאחר טראומת השבעה באוקטובר – ממשיכים להתייצב לכל סבב ולכל קריאה, גם אם יש להם ביקורת על מהלכי הממשלה והצבא וגם אם הם שחוקים ומשוועים להרחבת שורות המשרתים. מבחינתם, סרבנות ופוליטיקה על מדים הם קו אדום שהם לעולם לא יחצו.
עם התגברות המכתבים יצאו שורת ארגונים כמו "פורום הגבורה", "מילואימניקים דור הניצחון", "נקראים לדגל", "אם תרצו", "הביטחוניסטים", "פורום המפקדים והלוחמים במילואים" ועוד – כולם מאגדים תחתיהם עשרות אלפי אנשי מילואים לצד בכירים בדימוס – בקריאה ברורה להותיר את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי.
"נמשיך לשרת בגאווה", חתמו כולם על המכתב המשותף והוסיפו כי "עשרות אלפי חיילי המילואים מוכנים לכל משימה וקוראים למימוש מיידי של מטרות המלחמה הכרעת חמאס והשבת החטופים. יחד ברעות ובמסירות נלחם וננצח".
להותיר את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי
מי שגם הרים את הכפפה הוא מפעיל ערוץ הטלגרם הפופולרי בישראל "אבו עלי אקספרס" אשר פרסם עצומה הקוראת להשאיר את צה"ל מחוץ לשיח הפוליטי, עליה חתמו נכון לכתיבת שורות אלה 24 אלף איש, ובה נאמר בין השאר: "נשרת את מדינתנו תחת כל ממשלה, מימין ומשמאל, ובכל עת שניקרא לדגל. הצבא יכול לסמוך עלינו שנגיע תמיד וללא תנאי". שני היוזמות האלה כמעט ולא קיבלו ביטוי בכלי התקשורת ורק בודדים נתנו להם במה.
חשוב לומר, אפשר שלא להסכים עם הקריאה להפסיק את המלחמה ועם הטענות כי המשך הלחימה בעזה היא פוליטית, אך אי אפשר לומר שהן לא לגיטימיות ולא ראויות להישמע. בכל זאת, אנחנו מדינה דמוקרטית (אלא אם בצמרת השב"כ יחליטו אחרת). אבל אסור שהמכתבים הפוליטיים הללו ישווקו על ידי יוזמיהם כמסר שיצא מפי משרתי המילואים ובטח אסור שהתקשורת תסקרם כאילו המוני טייסים ואנשי מוסד נמצאים כפסע מסירוב המוני. מדובר באחיזת עיניים אשר פוגעת ברוח הלחימה, בצה"ל ובביטחון המדינה.
"יש לנו עשרות אלפי לוחמים המגובים במיליוני אנשים, שלא מוכנים להכניס את צה"ל לקלחת הפוליטית"
למזלנו, יש לנו עשרות אלפי לוחמים המגובים במיליוני אנשים, שלא מוכנים להכניס את צה"ל לקלחת הפוליטית. את המאבקים הפוליטיים שלהם הם עושים על אזרחי וכשהם עולים על מדים יש לנגד עיניהם שתי משימות בלבד – הכרעת חמאס והשבת החטופים. משימות שמתנקזות למטרה אחת והיא ניצחון במלחמה.
משה ויסטוך הוא עורך מדור הדעות באתר ומחבר הספר "חברות ברזל" בהוצאת סלע מאיר
