לכלב ויהושע, כפי שנראה בפרשה שנקרא בשבת, לא היה ויכוח עם עשרת המרגלים על הנתונים. המחלוקת הייתה בפרשנות. שלב תיאור העובדות היה מוסכם: הארץ משובחת אך העם עז, הערים בצורות ויש שם ילידי ענק.
"עָלֹה נַעֲלֶה"
המחלוקת התחילה כשהמרגלים נתנו "חוות דעת" האם יש אפשרות ריאלית לכבוש את הארץ. בעוד שכלב טען: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", עשרת המרגלים קבעו: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".
לוּ היו המרגלים מסתפקים בכך, ייתכן שלא היו נענשים בחומרה כה גדולה, וכפי הנראה גם לא היו גורמים להמרדת העם לשוב למצרים. אולם כשראו המרגלים שכלב מנסה לשכנע את ישראל שניתן לרשת את הארץ, הוציאו דיבת הארץ רעה בדברי שקר, וטענו: הארץ אוכלת יושביה, כולם שם ענקים, ונראינו בעיניהם כחגבים.
כנגדם טענו יהושע וכלב: לוּ רק לא תמרדו בה', הוא יסיר מהם את ההגנה שבה הם בוטחים, וממילא נוכל לנצחם: "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ!". אולם דברי הרפיסות של המרגלים חלחלו בלבבות, ולא הייתה לעם אוזן קשבת לשמוע את דברי הביטחון של יהושע וכלב. "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים".
ומהימים ההם לזמן הזה. גם בימינו, הרפיסות כלפי אויבינו הזמינה עלינו את הרעה. זה הוסבר לנו כבר בתורה: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם… וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".
צריך להילחם עד הסוף
לא רק שלא הורשנו את יושבי הארץ, אלא מסרנו אותה לידיהם. חטא הסגרת הארץ לאויב בגירוש מגוש קטיף גזר על יישובי הדרום שנים של הצקות בהן "יושבי הארץ" צררו אותם בירי עשרות אלפי רקטות. גם כשצה"ל יצא למבצעים לטיפול בטרור, היו אלו מבצעים נקודתיים שהסתיימו ב-"הפסקת אש" כעבור מספר ימים או שבועות, במיוחד כאשר התאים לחמאס לסיים את הסבב.
חטא הרפיסות הוביל לזחיחות ש"חיפתה" עליו, כאשר בכירי מערכת הביטחון טענו שוב ושוב כי האויב מורתע. אליהם הצטרפה התקשורת, שלא חדלה לפמפם את דברי המרגלים: אל לנו לפעול למיגור האויב, כי חזק הוא ממנו. מוטב לברוח מפניו ולְרַצות אותו במדינה פלסטינית. זה מה שיביא את השלום הנכסף. כך מדינת ישראל אפשרה לצורר להכין את יום הטבח.
מתוך האסון
מתוך האסון הנורא, התעורר עם ישראל להכרה כי רפיסות בפני האויב היא לא הדרך. לצד גילויי הגבורה וחירוף הנפש בבלימת המחבלים, חס הקב"ה עלינו ונתן בלב נסראללה את ההחלטה שלא להוציא לפועל את תוכניתו לכיבוש הגליל, והוא הצטרף למערכה באופן סימלי, ובכך סלל את הדרך בפני צה"ל לכרסם ביכולותיו לאט ובעקביות במשך קרוב לשנה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל עם ישראל שינה ראש וקיבל עוז ותעצומות. ממצב בו ערב המלחמה מקבלי ההחלטות בישראל התקשו לְפַנות אוהל שהקים חיזבאללה בהר דב, הגענו, כעבור כשנה, למציאות שבה נסראללה ושדרת הפיקוד של חיזבאללה ירדו שאולה, וחיזבאללה – ארגון הטרור המחומש בעולם ערב המלחמה – כרע על ברכיו בכניעה והסכים להשארת כוח ישראלי בלבנון. "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ".
ההישגים: משטר אסד נפל, ישראל כבשה את החרמון ועיקְרה את צבא סוריה
ומשעה ש"סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" – מגדל הקלפים קרס בקצב מסחרר: תוך שבועות ספורים משטר אסד בסוריה נפל, ישראל כבשה את כתר החרמון וחלקים מדרום-מערב סוריה, ועיקְרה את צבא סוריה.
הדברים הגיעו לשיאם בשבוע האחרון, בו אנו עדים לימים נשגבים שעוד ייזכרו לדורות כנקודת מפנה היסטורית. כעת סר גם צילו של ראש התמנון, ובמבצע צבאי מהמרשימים שהיו, תוך ימים ספורים, ישראל השיגה עליונות אווירית מוחלטת באיראן (מדינה ריבונית ומעצמה אזורית!), חיסלה את ראשי משמרות המהפכה ומדעני הגרעין תוך דקות, ופגעה אנושות ביכולות הטילאות והגרעין של איראן, וכן בכלכלתה.
כשם שהמן האגגי נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בימים ספורים, כך הצורר הפרסי מטהרן נפל במספר ימים. וכפי שאמרו להמן אשתו וחכמיו: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים" (מגילה טז, א).
גרסת דור הגאולה
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם" – מיום הטבח הגדול, "וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" – למעצמה אזורית השולטת באויביה, "לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" – כשיתמלא גבורה להינקם מאויביו, יוכל לשכב בבטחה בארצו. אנו זוכים לראות בעינינו את ה"וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" – בגרסת דור הגאולה.
הרב יאיר וייץ הוא חבר מכון המחקר התורני הר ברכה ומחבר סדרת הספרים בדרכה של תורה ובדרכם של כתובים
