עכשיו, במיוחד על רקע הקונצנזוס בעם ובמערכת הפוליטית על המלחמה הצודקת נגד ראש הנחש – איראן, זה הזמן לחדש שוב את המושגים שבהם נפגשנו מיד לאחר השבעה באוקטובר. מושגים ורעיונות שמעט נשחקו במעלה דרכה הארוכה של המלחמה.
לפני שנה ושמונה חודשים חווינו רעידת אדמה שטלטלה את חיינו הלאומיים והפרטיים. מתוך משברים צומחים לרוב הזדמנויות וגם מתוך המשבר הגדול בעוטף עזה, מתוך רעידת האדמה העצומה והמטלטלת שחווינו, צמחו וצומחים דברים חדשים.
קיבלו משמעות חדשה
מושגים חדשים-ישנים קיבלו משמעות וחיים ב-7 באוקטובר. ערכים שהיינו בטוחים שחלף זמנם, קיבלו משמעות ובמה בכל שיח וקהילה. "ערבות הדדית", "ציונות", "מסירות", "אחוות לוחמים" ו"ניצחון", הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, ככה ביום אחד.
אז, התעלינו כציבור וכעם לאותם מושגים גדולים. זכינו לנשום אוויר פסגות לכמה חודשים. לא הייתה קהילה אחת שלא חיבקה, תמכה וחיזקה את הלוחמים בחזית, את הגיבורים והגיבורות בעורף, את הפצועים ששילמו בגופם בהגנה על המדינה, במשפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכל, במשפחות החטופים שהיו אכולות מדאגה לבניהם ובנותיהן שבידי חמאס וגם לשליחי הציבור שהובילו את המערכה.
הזמן חלף ואיתו גם המצב
אלא שככל שחלף הזמן, ירדנו מאותה פסגה שהגענו אליה בדילוג בעל כורחנו, מכורח הנסיבות והמצב. ועד לא מזמן, נראה היה ששבנו למורד ההר. האחווה של "אחי" כבר לא כ"כ ברורה (אלא אם אתה משרת במילואים), סימן הקריאה לאחר הסיסמא "ביחד ננצח", התחלף לסימן שאלה, קריאות חוזרות עם ניחוח של סרבנות והרבה טשטוש הדרך וערעור ההבחנה בין טוב לרע והוודאות בצדקת הדרך.
הזדמנות שנייה
אבל פתאום, קיבלנו הזדמנות שנייה ולאו דווקא אחרי אסון נורא אלא כתוצאה מפעולה יזומה. ההחלטה של הדרג המדיני לצאת למתקפה על מה שנתפס עד לא מזמן כאימפריה הפרסית החדשה, והביצוע המופתי של צה"ל, המוסד ושאר זרועות הביטחון, חוסנו הגדול של העם שעומד בגאון אל מול זרועות ההרס האיראניים. כל אלה חשפו שוב את העוצמה והאחדות שלנו כעם ואת היכולת שלנו לשוב לאותם מושגים גדולים.
אבל עכשיו מגיעה המשימה הקשה והאמיתית. אסור לנו לסמוך על רוח שמבוססת רק על מציאות קיצונית והישרדותית כזו או אחרת, עלינו לבנות את החיים עצמם, הן הפרטיים ובעיקר הלאומיים, לאור אותם מושגים שזכינו לפגוש לרגע בחודשי המלחמה הראשונים ואותם אנחנו פוגשים שוב בשבוע האחרון.
כעת אנחנו צריכים לטפס ברגל, מתוך בחירה ועבודה קשה, לאותה פסגה. עלינו לחדש את הציונות, את האחווה, את מסירות הנפש ואת האחריות הציבורית של כל אחד ואחת מאיתנו– ולא ממקום פוליטי ומפלג. המושגים האלה הם מושגים של חיים, של עומק ומשמעות והם מעל כל שיקול פוליטי או חוק כזה או אחר.
ומי שיחדש את הערכים הגדולים הללו באופן חי ואמיתי, הם לא אנשי היציע שיודעים לצעוק, להתלונן, לכתוב פוסט מדכדך ולחלק עצות מבלי שהלכלוך ידבק בהם, אלא דווקא אלה שנמצאים בזירת העשייה – שמפשילים שרוולים ונכנסים עמוק לבוץ. הם אלה שיכריעו את המציאות, הם אלה שמתגייסים ולוקחים אחריות, בחזית ובעורף.
הם אלה שאין להם זמן ורצון לדשדש בדיבורים קטנים ומחלישים, כי הם אנשים גדולים שעוסקים בבניין הארץ ובהפחת הרוח הציונית מחדש. ואת כל זה הם עושים בענווה, במסירות ובאחריות. כי הם דור הניצחון.
"ישוב יפרח אז גם עמי
ובארץ יקום דור
ברזל כבליו יוסר מנו
עין בעין יראה אור" (שאול טשרניחובסקי)
אלעד סלע הוא רס"ן במיל', סמג"ד ומנהל אזור בחטיבה להתיישבות
