מאחורי הקלעים של ההצעה הרוסית: דיל הגרעין הסמוי עם איראן

בשעה שקולות האזעקות נשמעים במרכז הארץ, ודיווחים על תקיפות מדויקות בלב טהראן ממלאים את ערוצי החדשות בכל שעות היממה, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין פנה לדונלד טראמפ והציע את שירותי התיווך שלו במלחמה.

ברטוריקה דיפלומטית יפה, הוא מדבר על "הפסקת אש", "ריסון הצדדים" ו-"וחזרה לשולחן המו"מ". אך ישראל חייבת להבין דבר אחד: רוסיה איננה מתווכת אפשרית. היא איננה צד ניטרלי שיכול למלא את התפקיד הזה. במלחמה הזאת היא כבר בחרה צד, והיא לא בעד ישראל.

מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, הידידות בין רוסיה לאיראן לא רק התחזקה – היא הפכה לאחת הבריתות הקרובות ביותר שלה. הדיווחים בתקשורת מדברים על ייצוא נרחב של מל"טים מתאבדים איראניים מדגם שאהד, שמשמשים את הצבא הרוסי בתקיפות באוקראינה. בתמורה, באפריל האחרון, רוסיה העמיקה את שיתוף הפעולה הכלכלי, הטכנולוגי והצבאי שלה עם איראן – כולל חתימת הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי כולל ל-20 שנה, עם אפשרות להארכה.

רוסיה שווה איראן

ההסכם הזה איננו הצהרה סמלית. הוא כולל סעיף מחייב: במקרה של איום חיצוני על אחת מהמדינות, הצד השני מתחייב לא לתמוך באויב ולפעול ל"הרגעת המצב" על בסיס מגילת האו"ם. מה שנשמע על פניו דיפלומטי, פירושו המעשי כעת הוא שרוסיה לא תתמוך בישראל, לא תאפשר פגיעה ממשית באיראן, ותפעל בכל דרך למזער את הישגיה של ישראל במלחמה הזו.

רוסיה אינה רק בת ברית דיפלומטית של איראן, היא גם ספקית הנשק המרכזית שלה. הצבא האיראני מצויד במערכות טילי נ"מ, טנקים, מערכות הגנה אווירית, מטוסי אימון ואפילו צוללות תוצרת רוסיה. גם תשתיות הגרעין האיראניות ניזונו לאורך השנים משיתוף פעולה טכנולוגי ואקדמי הדוק עם מוסדות רוסיים להשכלה גבוהה: שלושה מהמדענים שחוסלו בתקיפות האחרונות הם בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות ברוסיה.

במילים אחרות, כשישראל משמידה תשתיות גרעין באיראן, היא בעצם מנטרלת חלקים מתוך פרויקט צבאי-מדעי-טכנולוגי שהקרמלין לקח בו חלק בשקט. אין מקום לטעויות: רוסיה לא רק מגבה את איראן, היא מזינה אותה.

פוטין לא מגנה את איראן

כעת, כשמטחי טילים איראניים נורו לעבר חיפה ובת ים, ובתגובה ישראל מבצעת תקיפות עומק חסרות תקדים ברחבי הרפובליקה האסלאמית, פוטין מציע שירותי "תיווך". הוא מספר על שיחות עם שני הצדדים, על החשש שלו מהסלמה אזורית, אך לא מגנה את איראן מפורשות. הוא אינו מזכיר את הניסיונות האיראניים לפגוע באזרחים, את הברית עם חמאס ואת התקציבים לטרור.

הניסיון של פוטין להציג את עצמו כמתווך ניטרלי הוא שיא של צביעות מדינית. רוסיה, שכבר שנים מציגה את עצמה כחלופה לסדר המערבי, מקדמת בפועל את סדר היום של אויבי הדמוקרטיה והיציבות העולמית. במקרה הזה, היא מנסה לשחק על שני מגרשים: מצד אחד, לשמור על הקשר החיוני שלה עם איראן, ומצד שני להציע את עצמה כשחקן אחראי בזירה הבינלאומית.

אם ישראל תקבל את ההצעה הרוסית לתיווך, היא תכניס את עצמה למלכודת אסטרטגית. תיווך כזה לעולם לא יוביל לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית, לעולם לא יבלום את ארגוני הטרור, ולעולם לא ייתן לישראל את החופש לפעול להגנתה העצמית. רוסיה תדרוש ויתורים, אך בעיקר מצד ישראל. היא תמתן, תמתח ותמסמס את התהליך, עד שהאיום יעמוד מחדש על רגליו. במילים פשוטות, פוטין לא יכבה את הלהבות. הוא רק ישפוך עוד שמן למדורה, ואז ימכור לנו מטף ריק.

קיריל גייבורונסקי הוא דובר המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, ומומחה ליחסים בינלאומיים עם התמחות בענייני רוסיה