לצד שבע זירות הלחימה שמולן מתמודדת מדינת ישראל, מתנהלת מערכה לא פחות קריטית – המערכה על התודעה. למרבה הצער, מתברר כי זוועות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 תפסו את ישראל לא ערוכה ולא מוכנה גם בגזרת ההסברה.
כשנה ותשעה חודשים מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", אל מול חזיתות ואתגרי הלחימה הנוספים, הולכים וגוברים הקשיים והחסמים בגיוס הבנה ותמיכה בינלאומית, אבל ממשלת ישראל טרם השכילה לדון, לטפל ולתת מענה אמיתי לסוגייה.
ישראל מתמודדת – עוד לפני 7 באוקטובר וביתר שאת מאז תחילת המלחמה – עם שיטפון של דיסאינפורמציה, תעמולה עוינת, תכנים מסולפים ושיח עולמי מוטה. גם כשהעובדות לצד ישראל, וגם כאשר מתקיימים עקרונות משפטיים ובינלאומיים בפעולתה, ההשפעה על דעת הקהל העולמית לעיתים שולית. במציאות שבה נרטיבים חזקים מהעובדות, ישראל אינה מצליחה לבסס לגיטימציה רחבה למעשיה, והכשל אינו נובע מאירוע בודד אלא מחולשה מבנית ארוכת שנים.
ההסברה הישראלית – כולם מנסים
נכון להיום, ההסברה הישראלית מנוהלת (או ליתר דיוק – רק מתנהלת) על ידי גופים רבים: דובר צה"ל, משרד החוץ, לשכת העיתונות הממשלתית, אגף ההסברה בלשכת ראש הממשלה, שרים ופוליטיקאים ברשתות ויועצי ניו-מדיה פרטיים. במצב זה, קיימים מסרים סותרים, יעדים שונים, והיעדר ראייה אסטרטגית מאוחדת שמונעים גם יכולת מענה אפקטיבית למשברים תקשורתיים. כל גוף פועל לפי מתודולוגיה עצמאית, תיעדוף תקשורתי ייחודי וקהלי יעד שונים – ללא תיאום או היררכיה. זו אינה רק בעיה ניהולית אלא כשל במימוש אינטרס לאומי.
למרות שהוקמו בעבר משרדי הסברה ואף מונו שרים לתפקיד, לא התקבעה מסגרת מוסדית מקצועית ויציבה. משרד זה פעל פעמים רבות מתוך שיקולים פוליטיים, ללא שדרה מקצועית, תקציב עצמאי או חקיקה מסדירה וכך נוצר מצב שבו גופים זמניים קמים ונופלים, תוך פגיעה מתמשכת ברציפות התודעתית של מדינת ישראל.
יוזמות אזרחיות
עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל", קמו יוזמות אזרחיות מרשימות כדי לשאת את דגל ההסברה הישראלית, דוגמת צוות מתנדבים של עשרות פורשי קהילת המודיעין, שפעל ממרכז המורשת למודיעין בגלילות. אלא שלמרות שהמלחמה הובילה לתיאום שיתופי פעולה בין גופים ציבוריים לבין יוזמות אזרחיות, במטרה לייצר תוכן ולהגיב לזירות בינלאומיות, מהר מאד המגמה החיובית הזו התאיידה ובהיעדר עוגן מוסדי ותמיכה ממשלתית, יוזמות רבות דעכו. אמנם במקומן קמו יזמות אחרות אך זהו דפוס חוזר במשברים – אזרחים בודדים וגופים אזרחיים רוצים להירתם ולסייע, אך אין גוף שידע לרתום את הפוטנציאל.
גוף מוסדי, מקצועי וחוקי
כדי להתמודד עם אתגרי ההסברה של המאה ה-21, בעיקר בזירה מורכבת כמו זו שבה פועלת ישראל, יש להקים גוף מוסדי, מקצועי וחוקי – רשות הסברה לאומית, שתפעל מתוקף חוק ותהיה בעלת סמכויות מול משרדי ממשלה. בראש רשות כזו יעמוד נציב הסברה לאומית – מינוי מקצועי, חף משיקולים פוליטיים, בדומה לנציב שירות המדינה.
הרשות תפעיל חמ"ל דיגיטלי פעיל עם יחידת ניטור והפצת תכנים שפועלת סביב השעון, ותשלב באופן קבוע בעבודתה מומחים אזרחיים – אנשי תקשורת, אקדמיה, מודיעין, שפה וניו-מדיה. יעמוד לרשותה תקציב עצמאי רב-שנתי ובלתי תלוי והיא תגבש מדיניות לאומית ברורה, הכוללת קביעת יעדים, קהלי יעד, וכללי פעולה מוסדרים.
חשוב להבין כי המאבק על התודעה אינו מתנקז לעיסוק תקשורתי בלבד – הוא נדבך אסטרטגי. הפקרת תחום ההסברה פירושה ויתור על אחד הכלים המרכזיים לעיצוב הסביבה המדינית והציבורית שבה פועלת ישראל. כשם שלא נפקיר את שמי המדינה ללא כיפת ברזל ביטחונית, כך אין להפקיר את זירת התודעה. יש להקים בדחיפות גוף לאומי, מקצועי ויציב, שיגן על ישראל במרחב הסברתי עוין, מתוחכם ובלתי פוסק.
גדעון מיטשניק הוא סא"ל במיל', איש מודיעין, לשעבר עוזר מודיעין למספר שרי ביטחון ועמית מחקר ב- ICGS – המרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל
