במלחמת השחרור נחרבה העיר העתיקה בירושלים והישוב היהודי נהרס ונשדד. כל מחמדיה – בתי הכנסיות ובתי המדרשות היו לשריפת אש. מרכזי החיים התורניים בעיר שהיו תל תלפיות היו לבז. במשך 19 שנה נמנע מאיתנו להגיע אל שריד בית מקדשנו אל רחבת הכותל המערבי, והעיר הייתה שוממה וריקה.
בשנת תשכ"ז, טרם מלחמת ששת הימים, ימים קשים עברו על עם ישראל שהיה נתון למשיסה. רבים נועצו יחדיו להכחידנו מארץ החיים (גם כיום לצערנו אנו נמצאים אנו באותו מצב). עמי תבל נתגלו במערומיהם תושבי ישראל חשו ש-"חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר".
מתוך החושך והערפל
לאחר אלפיים שנה שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, מתוך החושך והערפל אשר כיסה את עין הארץ עלו ניצוצי אור וכמו השחר עלה על שמי ארץ הקודש וירושלים. כבוד ה' עלינו זרח ובעזרת צור ישראל וגואלו, ביום כ"ח לחודש אייר תשכ"ז עשה לנו תשועה גדולה ופדה את יעקב וגאלו מיד צר.
אמנם בתוך האור הגדול ישנם צללים המאפילים ויש כאלה שמתעלמים מיד ה' ומההשגחה העליונה מבחינת אין בעל הנס מכיר בניסו. ולמרות שגבר עלינו חסדו וכל אפסי ארץ ראו את ישועתו, יש כאלה שלא מצאו את הדרך להודות להקב"ה.
אנו נוהגים לחוג את "יום ירושלים" אולם עלינו לזכור כי ישועת ה' הייתה על כל ארץ ישראל. נותנים דגש ביום זה לירושלים עיה"ק שהיא משוש חיינו והיא לב ליבו של ארץ ישראל ומקום הקשר בין עם ישראל לבוראו.
מצאנו בגמרא שנחלקו בביאור חזיון הנבואה של ישעיהו: "ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך". בביאור המלה "כדכד" מילה יחידאית המופיעה פעם אחת בתנ"ך, נחלקו בגמרא: אמר רבי שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא ומאן אינון יהודה וחזקיה בני רבי חייא, חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב"ה להוי כדין וכדין".
מחלוקת גדולה בשמי שמיא בין מלאכים, או בין ראשונים כמלאכים, היאך תיבנה ירושלים אם מאבן השוהם או מאבן הישפה, ויש גם הכרעה במחלוקת זו: " אמר להו הקב"ה, ליהוי כדין וכדין" כדברי זה וכדברי זה, והיינו נוטריקון של מילה "כדכד".
תאבים אנו לדעת, מה ביקשו חז"ל ללמדנו, ומה לנו אם ירושלים תיבנה מאבן השוהם או מאבן הישפה? ובאו על כך דברי המהרש"א: שוהם היא אבנו של יוסף, המסמל את הכוח – החומרי בכנסת ישראל שכן מאז מקדם יוסף "הוא המשביר לכל עם הארץ" ועד משיח בן יוסף שתפקידו כפי שנתבאר לנו מבית מדרשו של הגר"א מוילנא לדאוג להרחבת יישוב הארץ, הוא האחראי לכל הפעולות הנעשות בדרך הטבע, ולכל צרכיה החומריים של האומה.
הבסיס לקיום עם ישראל
ולכן יש הסוברים שירושלים צריכה להיבנות בשיטת יוסף – אבן השהם. "ואית דאמרי ישפה" – ישפה היא אבנו של בנימין שעליו נאמר "ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום" בחלקו של בנימין נבנה בית המקדש, ולכן יש הסוברים שירושלים צריכה להיבנות בכוחות רוחניים. וכך מבאר המהרש"א את המחלוקת של טיבה של הגאולה האחרונה: "ופליגי בה… אם שוהם או ישפה, והם ב' אבנים אחרונים שהם בחושן בטור הרביעי, ע"ש אור הגאולה הרביעית שלעתיד, שהיא גאולה הרביעית. ובשוהם היה מפותח שם יוסף, ובישפה בנימין ע"פ כוונה זו דבגאולה הרביעית יהיה תחילה או ישראל ע"י משיח בן יוסף, ואורו של ירושלים שהוא בחלקו של בנימין, וזה שאמר ליהוי כדין וכדין, ע"פ שתי הכוונות שאמרנו".
ובמאבק זה יש הכרעה של הקב"ה "כדין וכדין" שצריך למזג בן השוהם והישפה, המסגרת החומרית חשובה מאוד כאמצעי ליצוק בה את התוכן הרוחני, זה הבסיס של קיומו של עם ישראל.
הלקח לימינו
גם בימים אלו נמצאים אנו במערכה קשה, והנוער הישראלי מתגייס במלא עוזו במטרה קדושה ומחרף נפשו בעד הצלת ישראל וזו זכות גדולה. אני מחזק את ידם ורוחם האיתנה ומתפלל עם שאר אחינו בית ישראל לשובם לשלום מהמערכה ולשחרור החטופים במהרה.
אנו מאמינים שיד ה' לא תקצר וכולם יחזרו במהרה בחיים ובשלום כשזר ניצחון יעטרם והזדון יכלה ויעקר מן הארץ.
הרב קלמן מאיר בר הוא הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת הרבנות הראשית
