הטרגדיות שהפכו לסמל של גבורה. השבוע ציינו 77 שנים לשיירת נבי דניאל שיצאה מירושלים לעזרת גוש עציון הנצור.
אסון שלוש השיירות
השיירה יצאה מספר חודשים לפני הקמת המדינה במטרה להעביר לאזור אספקה. בחזרת השיירה לבירה, נתקלו הלוחמים במארב ערבי אשר גבה את חייהם של 15 לוחמים. 40 נוספים נפצעו. השיירה הזאת, על אף תוצאותיה המרות וכמו שתי שיירות נוספות, מסמלת לנו את הרוח והנחישות שהייתה באותה תקופה, אותן עלינו לשאוב גם לימינו.
במקביל לשיירת נבי דניאל יצאו עוד שתי שיירות נוספות – לקיבוץ יחיעם בגליל ש-47 מלוחמיה נרצחו בדרך, ולחולדה שבשפלה ש-21 מאנשיה מצאו את מותם. לימים זכו שיירות אלה לאור תוצאותיהן המרות לכינוי 'אסון שלוש השיירות'.
הטרגדיות שהפכו לסמל
אך הטרגדיות הללו שבניסיונות לבקע את חבלי הארץ שהיו תחת מצור ערבי, הפכו לסמל לא רק של שבר – אלא של מסירות, עמידה וגבורה ולרגע שבו מלחמת העצמאות שינתה את פניה מתפיסת הגנה לתפיסת התקפה ונטילת היוזמה. יוזמה שלבסוף הביאה להקמתה של מדינת ישראל.
גם אנחנו בבית ספר שדה כפר עציון ניסינו להפוך את האסונות ההיסטוריים לשביל של משמעות. על שביל זה צעדנו לאחרונה באירוע לציון שיירת נבי דניאל. מטרת האירוע הייתה ברורה – לקבל תזכורת נוקבת. תזכורת שלא שכחנו את הדרך שאבותינו-לוחמינו על הארץ התוו לנו. אנו ממשיכים ללכת בה.
למעשה, לא באנו רק להנציח את ההיסטוריה. אלא לומר שגם היום, ברגעים שבהם מדינת ישראל עברה שוב אסון נורא שגבה את חייהם של כל כך הרבה אנשים – אנחנו מבינים את הדור ההוא יותר מתמיד. הם הלכו כדי לפרוץ דרך לירושלים. אנחנו הולכים כדי לשמור עליה פורחת ומשגשגת.
בדממה שבה עמדנו, בין ההרים והנוף הירושלמי הנראה מרחוק, התחדדה ההבנה: הקרב ההוא אולי נגמר אך המערכה על הרוח, על הזהות, על הזיכרון – נמשכת. עם ישראל, כמו אז, ממשיך ללכת בראש מורם, עם הלב במקום הנכון. עד הניצחון.
עמיחי נעם הוא סמנכ"ל בית ספר שדה כפר עציון.
