"מורגש ניתוק מתודעה יהודית בדור הנוכחי, עלינו לחזור למקורות". כך אמר בשבוע שעבר הרב הראשי לשעבר של ישראל הרב מאיר לאו בריאיון לערוץ 7. בהמשך הלין על כך שהדור הצעיר אינו מכיר לעומק את חגי ישראל.
"מה זה חג השבועות היום עבור תלמיד בתיכון לא דתי?", שאל והוסיף כי "סוכות הוא עוד איכשהו יודע כי הוא רואה. פסח הוא מכיר כי את ליל הסדר שומרים בצורה כזו או אחרת. אבל רוב חגי ישראל התוכן שלהם מוזר לאותם תלמידי. יש כאלה שבאים היום בצפון תל אביב לבית הכנסת ביום כיפור. הם מקבלים מחזור בכניסה ולא יודעים לדפדף. הם לא יודעים מה לומר. גם ההגדה של פסח עוברת ידיים שונות וגרסאות שונות. כולם יודעים מה זה 'והיא שעמדה' ו'מה נשתנה' אבל לא מבינים בדיוק מה רוצים מהם".
הרב לאו הוא אדם עתיר זכויות שבמהלך עשרות שנים כאיש ציבור ורוח קירב אנשים רבים ליהדות, באמצעות סיפורו האישי ושיחותיו המרתקות והמרגשות, אולם נדמה שהפעם הוא טועה בניתוחו של הדור הנוכחי. ואת זה לא אני אומר אלא מציאות המלחמה שנכפתה עלינו אשר אחד מצדדיה החיוביים היא הרוח הגדולה והזהות היהודית מעוררת ההשראה שהתגלו בעם, ובמיוחד בקרב הדור הצעיר, אותו דור עליו דיבר כבוד הרב.
בספרו המפורסם של הרב לאו, "אל תשלח ידך אל הנער", תואר כיצד היהודים שסבלו מנחת זרועם של הנאצים בתנאים בלתי אנושיים, חירפו את נפשם כדי לשמור על זהותם היהודית. הסיפורים האלה קיבלו עדכון מחדש בדמות סיפורי הגבורה של החטופים והחטופות ששבו מידי צוררי חמאס.
הקפידו לא לאכול חמץ ולצום בכיפור
כבר עם חזרת התצפיתניות – לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי. התפרסמו שלל ידיעות על כך שלמרות התנאים התת אנושיים שבהם הוחזקו, הן הקפידו לא לאכול חמץ בפסח, לצום ביום כיפור וחלקן אף שמרו באדיקות את השבת.
מספר שבועות לאחר שחרורה של תצפיתנית נוסת, אגם ברגר, היא פרסמה סרטון בו אמרה לקראת שבת זכור המצוינת כשבוע לפני פורים כי יש "לזכור מה עשו לנו עמלק ומה עשו לנו בשבעה באוקטובר. אני מבקשת מכם, כל מי שיכול לקחת על עצמו את שמירת השבת הזו בשביל להשיב את כל החטופות והחטופים שיחזרו אלינו בשלום במהרה ולעילוי נשמתם של כל מי שחירף את נפשו בכדי להגן עלינו".
כוח עליון שמלווה אותי
שורד השבי סשה טרופונוב אמר לאחרונה בריאיון ל"שיחת השבוע" כי "עד השבי הייתי רחוק מאוד מכל דבר שהריח יהדות. תמיד חשבתי שהשליטה בידיי, שאני יכול לתכנן מה אעשה ומה יקרה לי. ופתאום הבנתי שהשליטה ממש לא בידיי, ושיש כוח עליון שמלווה אותי"
ושורדי השבי אינם היחידים. גם הלוחמים, ביניהם רבים בסדיר – אותו דור צעיר עליו דיבר הרב לאו, הקפידו לשאת את שם ה' לפני יציאתם לקרב. לפני כעשור רבים עיקמו את פרצופם לנוכח דבריו של עופר וינטר לחייליו, לוחמי חטיבת גבעתי, לפני הכניסה לרצועת עזה במבצע צוק איתן, בהם שילב את אמירת "שמע ישראל". במלחמה הנוכחית הזעקה "שמע ישראל" של כמעט כל גדוד, פילחה את חלל האוויר ונסכה הרב רוח יהודית על הלחימה והגבורה.
"מספיק להביט בהווה, בגיבורי הדור הנוכחי, שחיים את התודעה היהודית ומוכיחים לכולנו שעם ישראל חי ונלחם"
בסוף אותו ריאיון הקפיד הרב לאו להדגיש כי הוא "אופטימי. צריך רק אורך רוח וסבלנות. ללמוד מההיסטוריה ולהסתכל קדימה עם הרבה אופטימיות, אמונה ותקווה". לעניות דעתי, כדי לשאוב תקווה ואופטימיות אין צורך רק להביט בערגה לעבר ההיסטוריה הרחוקה או להתפלל ולצפות לקראת העתיד. מספיק להביט בהווה, בגיבורי הדור הנוכחי, שחיים את התודעה היהודית ומוכיחים לכולנו שעם ישראל חי ונלחם לא רק למען העם והארץ, אלא גם למען ומכוח המורשת והמסורת היהודית.
