ביום רביעי האחרון שודר טקס המשואות הממלכתי. היה זה אירוע מרגש ומרשים שאף זכיתי לנכוח בחזרה הגנרלית שהפכה גם לאירוע הרשמי היחיד. הפעם הטקס לא התקיים כסדרו לא בגלל מחאות או חרמות אלא בגלל רוחות ומזג האוויר.
בין מדליקי המשואות נבחרה הזמרת דנה אינטרנשיונל. הבחירה בה הציתה תגובות נוקבות, כולל קריאות להחרמת הטקס מצד רבנים, ואפילו ניסיון למנוע השתתפות של מדליק משואה אחר, שי גראוכר, בשל עצם נוכחותה של אינטרנשיונל על הבמה.
הטקס התנהל כסדרו
בכל זאת, הטקס התנהל כסדרו, גראוכר הדליק וכך גם אינטרנשיונל. בערוץ 14 החליטו לקטוע את שידור המשואה של אינטרנשיונל, ולעבור לשידור מהאולפן. רק לאחר סיום הקטע חזרו לשידור המרכזי. ההחלטה הובילה לתגובות קשות נגד הערוץ ברשתות החברתיות ובשאר ערוצי התקשורת. בתגובה נמסר מהאגודה למען הלהט"ב: "זו לא תקלה, זו אג'נדה. לא ראוי שגוף מדיר ישדר בשם הציבור".
כל אחד בוחר – וזכותו לעשות זאת
באותה מידה שלדנה אינטרנשיונל יש את החירות לחיות את חייה, ולהדליק משואה, כך לערוץ 14 יש חירות לקבוע מה הוא משדר לצופיו.
חופש הביטוי אינו שמור לדעות שלנו בלבד. כפי שאמרו חכמים במסכת אבות: "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". כך גם בערוצים, קהילות ותחנות – לכל אחד יש את השעה שלו, ואת הקהל שלו.
כל צד מנסה לבטל את הלגיטימיות של הצד האחר: רבנים קוראים להחרים את הטקס וארגון זכויות מצהיר ש"נפנה לרשות השנייה" בכדי להשתיק לערוץ 14 את השידור. במקום להחרים או להשתיק, מומלץ שכל אחד ינהג כרצונו. מי שלא נוח לו עם מדליקת משואה – שלא יצפה. ומי שרוצה לצפות בלעדיה – שיצפה איפה שמשדרים את הטקס בלעדיה. אין צורך לצאת בהצהרות ובאיומים.
השאיפה כמובן שכולם יסכימו אחד עם השני, אבל עד שזה יקרה, בעולם שבו גם לא מסכימים צריך עדיין לראות את האדם שמולנו. את הקהל, את הערך, את הזכות לבחירה.
"באותה מידה שלדנה אינטרנשיונל יש את החירות לחיות את חייה, ולהדליק משואה. כן, לערוץ 14 יש חירות לקבוע מה הוא משדר לצופיו"
השיח הציבורי סביב הטקס והמשדרים חושף את המתח בין חופש הביטוי לבין הרצון לשלוט בנרטיב הציבורי. במקום לנסות להשתיק או לבטל לגיטימיות של אחרים, ראוי שכל אדם יבחר את הערוצים ואת התכנים שמתאימים לו, תוך הכרה בזכות של כל צד להביע את עמדותיו. חופש הבחירה היא יסוד הדמוקרטיה – הן עבור מי שמדליק משואה והן עבור מי שבוחר מה לשדר ובמה לצפות. במקום להילחם על השתקה, אולי עדיף שנלמד להכיל ולכבד את המגוון הקיים בחברה.
אני רק אזכיר שהצופים של ערוץ 14 מספיק בוגרים כדי ללחוץ על השלט ולכבות את הטלוויזיה אם לא מתאים להם לראות את דנה אינטרנשונל והם ממש לא זקוקים לצנזורה של הערוץ כדי לעמוד על זכותם לא לצפות במה שהם לא רוצים. הצעד של ערוץ 14 בעצם אומר לצופים שלו אנחנו יודעים יותר טוב מכם מה אתם צריכים לראות – אתם לא מסוגלים להתמודד עם המציאות הזו. עצימת העיניים שלהם נוכח המציאות שמתרחשת בטקס ממלכתי היא פשוט בריחה, זה בסדר לגנות, זה בסדר להביע דעה פרשנית אבל הצנזורה הזו היא פשוט עבודה חדשותית גרועה וחוסר יכולת להתמודד עם מורכבויות ולתווך אותם לציבור. זה שהדלקת המשואה של דנה לא תתקיים בערוץ לא תעלים אותה.
על זה שערוץ 12 חתכו את אמיר אוחנה לא מדברים
טור נוקב ונכון.