דווקא מתוך השכול: כך בונים שמחה מזוקקת

לפני כמה שבועות התקיים בישיבה שלי מרוץ לזכרם של ארבעה חללים, בוגרי הישיבה, בהשתתפות בני משפחותיהם. אחד האבות, שיודע ששכלתי את אחי אלקנה, אמר לי שעוד מעט, מתחילים עבור המשפחות השכולות "הימים הנוראים" – רצף ימי אווירת החג שבין פורים דרך פסח ועד ליום העצמאות.

למה ימים נוראים? מכיוון שבמיוחד בחגים, אנחנו שאיבדנו את היקרים לנו, מרגישים עוד יותר בחסרונם. הם לא יושבים איתנו בשולחן החג ולא שמחים איתנו ועם שאר המשפחה. יש מיש שמרגישים לא נעים לשמוח כשהם לא כאן, או שזה אפילו אסור. באופן כללי מדובר בהרגשה כבדה.

לאחרונה קראתי בספר שכתב חגי לובר לזכר בנו יונתן הי"ד. בין השאר הוא כתב על השמחה בצל השכול והאובדן. הוא כתב שהשמחה עדיין קיימת, היא אמנם מסוג אחר עם חור בלב אבל זו עדיין שמחה שמותר בה לצהול, לעלוז ולחיות.

כך נשמח נכון

לא. אין צורך לחוש אשמה על כך שאנחנו גם שמחים. אדרבה, דווקא שמחה שמהולה בכאב, היא בעיניי יותר טהורה, יותר מזוקקת. זו לא שמחה ילדותית אלא שמחה שיש בה ממד של עומק. כאב מכריח אותנו להעמיק חקר ולמצוא על מה באמת אפשר לשמוח.

"מתוך המלחמה והכאב, יש בעם הרבה יותר אחדות ואהבה, הרבה יהודים מתקרבים זה לזה"

כשיותר כבד לי לשמוח אני מתבונן בזכות העצומה של אחי הי"ד למסור את נפשו על קידוש השם במלחמה הכול כך צודקת הזאת. אני חושב על הרווח וההצלה שבהם זכינו בזכות כל הנופלים. אני גם חושב כיצד מתוך המלחמה והכאב, יש בעם הרבה יותר אחדות ואהבה, הרבה יהודים מתקרבים זה לזה.

יש גם הישגים רבים

ויש גם את הצדדים החיוביים וההישגים במלחמה – הפגיעה הקשה בחיזבאללה, כתר החרמון שנמצא בידינו אחרי שנים ארוכות שהיה בשליטת סוריה וכמובן חידוש המלחמה בעזה בדרך למציאות חדשה ושונה מהשורש ברצועה שמי יודע, אולי בקרוב גם היא תהיה בידינו.

בתוך כל אירוע המלחמה הקשה הזאת אנחנו, משפחת השכול, נבחרנו לשלם מחיר דמים כואב ויקר. אבל דווקא מכוחו של המחיר ומהכאב שבו, אני מתבונן לפעמים למעלה לשמיים ומודה על כל הטוב שיש לנו בעולם.

לובר כתב עוד בספרו שכשאנחנו מצליחים להתרומם ולשמוח, זה משפיע לטובה גם על הסובבים אותנו שרואים שבכל זאת ניתן לשמוח וגם הם רוצים. אכן יש לי ולנו חור בלב. אני לא מתחמק ממנו כי הוא כאן כדי להישאר. אבל אסור להירתע ממנו, אלא להושיט לו יד, לרקוד איתו ואולי, בזכות שמחה אמיתית, גם לרפא אותו. אפילו במעט.

ניתאי ויזל הוא אחיו של רס"ל (במיל') אלקנה ויזל הי"ד שנפל בקרב בדרום רצועת עזה בחודש ינואר 2024