רבים תולים תקוות גדולות בממשלה האמריקאי החדש בראשותו של הנשיא דונלד טראמפ והכוורת המרשימה והפרו ישראלית שגיבש סביבו. אך למען האמת, אנו לא מצפים שהממשל החדש יעסוק מיידית בסוגיות הנוגעות ליו"ש. מה שאנו כן מצפים לו, ועל כך אנו עובדים בהתיישבות בשנים האחרונות, זה שהלקחים מהסבב הקודם ייושמו. אנו מתכננים לקדם את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, ובפרט את המשך הפיתוח של יהודה ושומרון.
"תמונות ראשונות של אמילי, דורון, ורומי בידיים של חיילי צה"ל מילאו את הלב בשמחה אמיתית והתרגשות כנה על שזכינו לראותן שוב"
כשעליתי על הרכבת שדהרה מניו יורק לוושינגטון הלב היה בארץ. המילים של רבי יהודה הלוי "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" מעולם לא היו רלוונטיות כל כך. תמונות ראשונות של אמילי, דורון, ורומי בידיים של חיילי צה"ל מילאו את הלב בשמחה אמיתית והתרגשות כנה על שזכינו לראותן שוב איתנו.
לצד זה, ובלי שמץ של סתירה, הציפה אותי תחושת כעס אדירה ודאגה אמיתית על הפגיעה בהישגי המלחמה. על חוסר היכולת שלנו להכריע את האויב, על המוני מחבלים שחוזרים לרצוח בנו, ובעיקר תסכול מהעובדה שההסכם הזה הוא תוצאה של הצעה ישראלית. עין במר בוכה ולב שמח.
החלטנו שהגיע הזמן שידברו איתנו ולא ידברו עלינו
למעשה, זאת בדיוק הסיבה שבגללה החלטנו להוציא את משלחת מועצת יש"ע לאירועי ההשבעה של נשיא ארה"ב החדש-ישן דונלד טראמפ. יותר מידי שנים שההתיישבות הייתה זו שעסקאות מדיניות ושחרור מחבלים השפיעו עליה יותר מכל גורם אחר ומאידך תמיד הייתה האחרונה לדעת ממנה.
הדוגמא הבולטת ביותר לכך התרחשה לפני קצת יותר מארבע שנים, לקראת סיום הכהונה הראשונה של הנשיא טראמפ. בבוקר בהיר אחד גילתה ההתיישבות שעסקת המאה נמצאת בשלבים מתקדמים ושראש הממשלה נוסע כדי לחתום על עסקה שבסופו של תהליך תאפשר הקמת מדינה פלסטינית. לרגל בחירתו המחודשת של טראמפ, החלטנו שהגיע הזמן שידברו איתנו ולא ידברו עלינו.
הכוורת שהנשיא הנכנס בנה סביבו מהווה הזדמנות חד-פעמית ליצירת השינוי הזה בדיוק. הבכירים ביותר בממשל החדש נטעו עצים בשילה הקדומה, התפללו בקבר יוסף הצדיק בשכם ובלקסיקון שלהם לא קיים המושג "הגדה המערבית" אלא רק "יהודה ושומרון". בשורה התחתונה, הם מבינים טוב מאוד מי אוהב ומי אויב. הם שותפים לרצון ולדאגה אמיתית לביטחון ישראל. שותפים להבנה שסכנות ביטחוניות צריך למגר ואויב צריך לנצח.
אבל, וזה אבל גדול. בחסדי השם יש לנו מדינה וממשלה משלנו. אנחנו נקבע את עתידנו ואנחנו נכריע את גורלנו ולא איש מלבדנו. הדרישות שלנו הן אך ורק כלפי ממשלת ישראל. כי אין לנו כוונה להיות עוד כוכב בדגל האמריקאי.
האחריות היא שלנו
בניית הקשרים והנחת המסילות אל ליבם של בכירי הממשל חשובים ואסטרטגיים, אך הם לעולם לא יחליפו את האחריות שלנו על עצמנו. למען האמת כבר יש שכר לפעולותינו ולפעולותם של עוד רבים וטובים. כבר ביומו הראשון כנשיא ביטל טראמפ את הסנקציות נגד המתיישבים שמצאו עצמם יום בהיר אחד חסרי כל בגלל גחמות של ממשל עוין להתיישבות.
בחזרה לעסקה. הטרגדיה הגדולה בעסקה הזו נעוצה דווקא בעובדה שמי שניסח אותה זה ראש ממשלת ישראל בעצמו, כפי שהעיד בחשבון ה-X מזכיר הממשלה יוסי פוקס שכתב כי "העסקה הנוכחית, שהיא אותה עסקה של 27 במאי, סורבה על ידי חמאס במשך חצי שנה וגם כעת טרם אושרה על ידו. בכל התקופה הזו, אילו הייתה מגיעה תשובה חיובית מחמאס – היה לה רוב בקבינט ובממשלה. מידיעה. רה"מ לא זז מעמדתו במילימטר".
קיים בנו חשש שמודל ההסכמה הישראלית של העסקה יחזור גם בסוגיות המדיניות העומדות על הפרק. כיצד ינהג ראש הממשלה אם ישראל, בתמורה להסכם עם סעודיה נניח, תסכים, למחצה לשליש ולרביע, למדינה פלסטינית כזאת או אחרת?
אם יסכים, גם אם בשפה רפה או תחת תנאים מגבילים, לא נוכל לצפות מנשיא ארצות הברית של אמריקה להיות יותר ציוני יותר מראש ממשלת ישראל ולשלול את הצעתו. וזה בדיוק מה שקרה בעסקת החטופים. טראמפ בסך הכל לחץ לממש את ההסכמה הישראלית.
"לא נסכים למדינת טרור בלב הארץ"
למודל העסקה אסור לחזור. לכן טסנו לוושינגטון, כדי להשמיע באופן ברור ובקול הצלול ביותר: בין הים לירדן יש מקום למדינה יהודית ריבונית אחת. לא נסכים למדינת טרור בלב הארץ. יש כעת הזדמנות גדולה, אולי בלתי חוזרת, לתקן את כל נזקי ממשל ביידן שבין השאר ביטל הצהרת פומפאו שהכירה בלגיטימיות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, והקפאת הבנייה.
הקור החריג ששרר בוושינגטון לא צינן את החום והחיבוק שההתיישבות ביהודה ושומרון קיבלה מבכירי הממשל האמריקאי. חיבוק שמוכיח יותר מכל דבר אחר – זה הזמן לשינויים היסטוריים. הפעם אסור לפספס.
הכותב הוא מנכ"ל מועצת יש"ע
