"שניה מליפול": השיר המרגש שהוציאו הלוחמים בין כניסה ליציאה מעזה

בין כניסות ויציאות משטחי הלחימה בג’נין ובעזה, בין רגעי מתח לשגרה שמסרבת להתייצב, מצאו אייל זכאי יחד עם אחיו אלישע זמן לזקק את התחושות לשיר אחד. בשבוע שעבר שחררו השניים את הסינגל "שניה מליפול" – שיר חדש שמבקש ללכוד את הרגע הדק שבו הכול כמעט נשבר.

בשיחה עם "רגע NEWS", אייל חוזר אל הדרך שעבר השיר – מהכתיבה הראשונית, דרך העבודה עליו בשטחי הלחימה, ועד הרגע שבו יצא לעולם וקיבל חיים חדשים.

מהאולפנים ללחימה בשטח

אייל, עלה לישראל עם משפחתו בגיל שנתיים וגדל בבית מוזיקלי שבו השירה והבמה היו חלק מהשגרה. לדבריו, הוא ואחיו אלישע החלו להוציא שירים כבר כשהיה בכיתה י"א, ומאז הספיקו להופיע בארץ ובחו"ל. הגיוס עצר במעט את התנופה המוזיקלית, והעביר את היצירה של השניים למסלול אחר – כזה שהכתיבה בו היא לא מתוך שגרת אולפן מסודרת, אלא מתוך מציאות של דריכות, שטח ולחימה.

"השיר הזה עבר איתי את השירות. עבדנו עליו בין כניסות ויציאות מג'נין ומעזה, ובכל שלב הוא קיבל משמעות אחרת. אתה חוזר רגע הביתה, שומע סקיצה, משנה משהו, ואז שוב חוזר לשטח. זה מוזר לעבוד על מוזיקה בתוך מציאות כזאת, אבל דווקא שם השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי", הוא משתף.

דור שלא מאבד תקווה

"'שניה מליפול' מתאר את הרגעים שבהם החיים דוחקים אותנו אל קצה האי-ודאות – רגעים שבהם נדמה שהכול עלול לקרוס, כאלה שכל כך מוכרים לנו מהשנתיים האחרונות. המסר המרכזי של השיר הוא הבחירה: תמיד קיימת האפשרות לקום, ללמוד ולהתחזק. השיר שלנו משקף נקודת מבט של דור שמתמודד עם אתגרים מורכבים מבלי לאבד את התקווה לעתיד", מסביר זכאי.

לא השיר הראשון שנכתב בזמן המלחמה

לפני כשנה וחצי, ב-29 בנובמבר 2024, נפל סמ"ר זמיר בורק ז"ל בקרב בצפון רצועת עזה. אייל לחם באותן שעות ממש, במרחק של פחות מקילומטר מהמקום שבו נפל.

זכאי, התבשר על נפילתו של זמיר בעודו לבוש באפוד קרמי, מוקף בטנקים, ומסביבו ירי ורסיסים בלתי פוסקים. בתוך הרעש והאדרנלין, משהו בו בער ומתוך אותו רגע נולדו המילים הראשונות של שיר נוסף: "השקט שאחרי הסערה". את השיר הוא החל לכתוב עם חבריו על נייר לח ומקומט, באמצע הקרב.

מה שהתחיל בבית לאהיא המשיך ללוות את זכאי גם בחאן יונס ובעיר עזה. בין הסתערות להפוגה, בין כניסה לשטח בנוי לכוננות, הוא ליטש את הטקסט ואת הלחן. כשהכוח יצא לאפטר קצר הוא קפץ מיד לאולפן והקליט את השיר. המלחמה מנעה ממנו להשתתף בהלוויה או לנחם את המשפחה. אך הכאב לא נדחק. בציון אזכרתו של בורק ז"ל השיר יצא לאור.

"הרבה מהשירים שלי הם שירים דתיים שמשקפים את מערכת היחסים שלי עם אלוקים. הם עוסקים בעליות, הירידות והסיבוכים, בזה שלפעמים אני מאכזב אותו ולפעמים אני מאוכזב ממנו. אבל בסוף יש לנו מערכת יחסים חזקה ואמיתית", הוא אומר.

בסיום הריאיון זכאי מבקש להעביר מסר פשוט: "אם יש משהו שאני רוצה שיישאר מהשירים שלי, זה שגם בתוך תקופה קשה, אסור לנו לאבד את החיבור אחד לשני. בעיניי, משם מגיע הכוח שלנו".