פרשן חדשות 12, עמית סגל, פרסם הערב (ד') פוסט נוקב של חשבון נפש, בעקבות השבת החטופים החללים, ביניהם בני משפחת ביבס, והאופן שבו הציבור הישראלי התייחס לאיום הטרור לאורך השנים.
בדבריו, סגל משווה בין הטרגדיות שזעזעו את המדינה בעבר לבין האירועים של ה-7 באוקטובר, ומבקר את הקבלה השקטה של האלימות כ"חלק מהמציאות".
"האם יש רצח שאינו מזעזע?"
סגל פותח את דבריו במבט על הדרך שבה החברה הישראלית תופסת טרור, ומדוע רק אירועים מסוימים מצליחים לזעזע באמת:
"אני חושב לאחרונה רבות על האחריות שלנו לטבח. בהקשר הזה, הביטוי שמזקק את המחשבה הקולקטיבית לפני הטבח הוא 'רצח מזעזע'. כשבני משפחת פוגל, בהם תינוקת בת 11 חודשים, נרצחה בסכינים עם שני אחיה הילדים ושני הוריה באיתמר – הזדעזעו כולם. אבל הביטוי 'רצח מזעזע' מניח שיש רצח שאינו מזעזע. שיש רצח יותר קביל. כזה שלא מחייב לשבור את הכללים".
הוא מזכיר כי לאורך השנים, ישראל למדה לקבל את הטרור כגזרת גורל, תוך הבנה שמדובר ב"אירועים נקודתיים" שאין צורך להגיב עליהם באופן שובר מוסכמות:
"כשמאות אזרחי ישראל נרצחו מרקטות זה לא היה 'מזעזע' אלא נתפס כחלק ממהלך עניינים רגיל. אנחנו פועלים, הם יורים. לפעמים, כשהיה מדובר בדניאל טרגרמן המתוק בן ה-4.5 או בעידו אביגיל בן החמש הזדעזענו לגמרי – וחזרנו לשגרה".
"היינו צריכים להבין מזמן עם מה אנחנו מתמודדים"
סגל מחדד כי הציבור לא היה צריך להמתין ל-7 באוקטובר כדי להבין את גודל האיום, וכי האחריות איננה רק של הדרג הצבאי והמדיני:
"מבלי להוריד מילימטר מאחריות ההנהגה והצבא – אנחנו אלה שהיינו אמורים להבין עם מה אנחנו מתמודדים ולצאת לרחובות בזעם. אבל כהו עינינו ולא ראינו שהפער היחיד בין גורל משפחת פוגל באיתמר, רצח ילדי משפחת הרן בנהריה וטבח הילדים במעלות לבין כל היתר – הוא בסך הכל ביכולת. הרקטות היו התחליף הזמני לשיסוף בסכינים, והחיילים שנפלו – תחליף זמני עד לרצח של תינוקות זכים ג׳ינג׳יים".
"ללא צה"ל – זה יהיה גורל כולנו"
הוא מתייחס למציאות הנוכחית בעזה, שבה יש רבים הרואים בילדים שנרצחו "אסירי כיבוש" – וכי המאבק על ישראל טרם הוכרע:
"לולא קומץ חיילים ואזרחים גיבורים, זה היה גורלם של עוד הרבה ילדים. לולא צה״ל – זה יהיה גורל כולנו. יש בעזה ולא רק בה רבים מאוד שבעיניהם אריאל וכפיר הם 'אסירי הכיבוש', וטוב שנרצחו".
"אלה השכנים שלנו וזו תרבותם האפלה, יש שם רבים מספור שהם עם רצח שלא מפחד מדרך ארוכה. האחריות היא עלינו שהדחקנו".
זעזוע מאוחר – ומה הלאה?
דבריו של סגל משקפים שינוי תודעתי שעובר על הציבור הישראלי מאז ה-7 באוקטובר. הטרור, שעד לא מזמן התקבל כחלק מהמציאות הביטחונית, כבר אינו נתפס כגזירה שאין לה פתרון, אלא כמשהו שיש לעקור מהשורש.
השאלה שנותרת פתוחה היא האם הלקחים אכן ייושמו – או שישראל תחזור לשאננות שלפני המלחמה.
