צה"ל מסר לבני משפחותיהם של ששת החטופים, הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, כרמל גת ואלכס לובנוב, את ממצאי התחקיר הראשוני על נסיבות מותם בשבי חמאס ברפיח. החטופים נרצחו כיממה לפני שכוחות צה"ל הגיעו למנהרה בה הוחזקו, זאת לפי ממצאי המכון לרפואה משפטית.
הגופות נמצאו עם סימני ירי בראש ובאזורים נוספים בגוף, והזנחה קשה ניכרה על גופם, כולל חוסר טיפול בפציעות שנגרמו בעת החטיפה. חלקם לא התקלחו במשך זמן רב, ונמצאו סימני קשירה על אחד מהם. במנהרה, שהייתה קטנה, צפופה וללא פתחי אוויר, התקיימו החטופים בתנאים קשים – עם מעט מים ומעט מאוד אוכל.
החטופים שהו בשבי במשך 330 ימים, ובמשך זמן זה איבדו ממשקלם בצורה משמעותית. עדן ירושלמי, אחת מהחטופות, נמצאה במשקל 36 ק"ג בלבד. במנהרה אותרו גם חפצים כגון לוח שחמט, כלי כתיבה וחטיפי חלבון, לצד גנרטור ופנס קטן.
על פי הממצאים, החטופים הוחזקו במנהרה קטנה וצרה, ללא פתחי אוורור, שבה התקשו לעמוד זקוף. רק שניים מהם יכלו לשכב בה בו-זמנית לרוחב. לא היו במקום שירותים או מקלחות, והחטופים השתמשו בבקבוקי מים הן לשתייה והן לרחצה.
גופותיהם של השישה אותרו כשהן פזורות במנהרה בעומק של 20 מטרים, כקילומטר ממנהרה אחרת בה נמצא החטוף פרחאן קאדי, ששוחרר. במהלך הפעילות לא נרשמה היתקלות עם המחבלים שביצעו את הרצח, ייתכן שחוסלו במהלך הלחימה. באותו לילה, הגופות הועברו לזיהוי על ידי צוותי המשטרה והרבנות בגבול ישראל.
