החודש שב לבמות אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר שעלו כאן – "ספר הג'ונגל". ההצגה, המתבססת על ספרו הידוע של רודיארד קיפלינג שזכה לעיבודים רבים, הייתה להצלחה אדירה מרגע שעלתה לראשונה בשנת 1996. היא זכתה בפרס התיאטרון הישראלי באותה שנה ועובדה גם לקלטות וידאו וDVD. מעמד הפולחן לו זכה המחזמר הוכח החודש, כמעט שלושה עשורים מאז שעלה לראשונה, בכך שבקהל הנרגש היו המון מבוגרים, ולאו דווקא הורים שבאו עם ילדיהם, אלא רבים שגדלו על ההצגה המקורית ובאו לצפות בה שוב ולהיות ילדים למשך שעתיים.
גם היום, בחלוף 28 שנה, הקסם עדיין עובד. הקהל, גדולים וקטנים, מעריצי המחזמר המקורי והקהל החדש – יצאו מרוצים ונרגשים. המחזה עבר את מבחן הזמן והתיישן היטב, ונראה כי את הצלחתו המחודשת יש לזקוף לזכות עצמה ולא רק לזכות הנוסטלגיה.
במהלך לא מובן מאליו שהתגלה כמוצלח מאוד, ההפקה בחרה ללהק לתפקידים הראשיים את אותם שחקנים ששיחקו אז. טוביה צפיר, ששי קשת ואלי דנקר (שלושתם מעל 75!) בתפקיד באלו הדוב, בגירה הפנתר ושירחאן הנמר. אבי יפה בתפקיד פאקלי הסנאי, יוסי טולדו בתפקיד קא הנחש, ופיני קדרון בתפקיד מנהיג הפילים. גם לנעלי הבמאי של ההפקה המחודשת נכנס חנוך רוזן, שביים את ההפקה המקורית. את מוגלי ובאנה ישחקו לחילופין בהצגות השונות שישה זוגות ילדים. בהפקה המקורית שיחק את מוגלי תום אבני, אז כישרון צעיר ומבטיח, שלא יהיה מוגזם לומר שהוא נשאר מזוהה עם מוגלי עד היום. לילדים תהיה משימה לא פשוטה להיכנס לנעליו של אבני.
ולא רק צוות השחקנים נשאר ברובו כשהיה. מלבד הפערים הטכנולוגיים בין ההפקה המחודשת למקורית, המתבטאים בתפאורה ובתלבושות, גרסת 2024 התעקשה להיצמד למקור באדיקות. העלילה והטקסט כמעט ולא השתנו, דבר משמעותי בהתחשב בכך שהיו בקהל לא מעט שידעו לדקלם אותם בעל-פה. גם השירים שנכתבו על ידי אפרים סידון והולחנו על ידי מירון מינסטר ואריאל זילבר, והיוו מרכיב משמעותי מאוד בגרסה המקורית (ומי שצפה בהחלט מבין מדוע), הופיעו כמעט כולם בהצגה, למעט שני שירים שהוחלפו: שירו של בגירה הפנתר על סכנות היער הוחלף בשיר שמח וקופצני, ושירו של מלך הקופים ("אני המלך, אני שליט") הוחלף, אולי משום שהוא נתפס כלא-תקין פוליטית בעיני ההפקה המחודשת.
"שיר הדב" מההפקה המקורית בביצועם של טוביה צפיר ותום אבני
עולם התרבות חגג את עלייתה המחודשת של הקלאסיקה, בימים אלו בהם לא פשוט לחגוג. טוביה צפיר וששי קשת התייחסו בריאיון שנתנו למאיה כהן ב"ישראל היום" למציאות באולם שלא יכולה להתנתק מהמציאות שמחוצה לו. "אי אפשר להתנתק מזה", שיתף קשת, "החזרה הגנרלית הייתה בפני משפחות חטופים וילדים שחזרו מהשבי. בכל שבת יונה (יונה אליאן, אשתו של קשת) ואני בכיכר החטופים. כשהתנצלתי שלא יכולתי להגיע פעם אחת, אמרו לי שאני עושה משהו חשוב להעלאת מצב הרוח". טוביה צפיר הוסיף, "בגלל שזו בעצם הצגה של התנגשות בין הרע לטוב וניצחון הטוב על הרע, זה המתכון הקלאסי שאולי מרמז על מה שקורה מסביב, והקהל יוצא בתקווה שזה יקרה גם במציאות שלנו".
