היום ב-1924 נפטר פרנץ קפקא, מגדולי הסופרים במאה ה-20.
קפקא נולד ב-1883 למשפחה יהודית משכילה בפראג, אז חלק מהאימפריה האוסטרו – הונגרית, ובהתאם לכך ספג בעיקר תרבות צ'כית וגרמנית. קפקא למד משפטים ועבד בחברות ביטוחים; במקביל החל לגלות עניין בספרות ואף החל ליצור בעצמו. קפקא כתב סיפורים ששיקפו את הנפש האנושית בחברה המודרנית, ואת מסעה בנבכי המערכות האדירות הצומחות, הביורוקרטיות והאפורות, האטומות לרגש האנושי. קפקא ערבב ביצירותיו ריאליזם ופנטזיה, ולמרות שכתב בצורה יחסית פשוטה ולא מעמיקה, ניתן היה למצוא בין השורות רעיונות עמוקים במיוחד. ב-1917 חלה קפקא בשחפת ונותר חולני עד למותו ב-1924; בתקופה זו החל להתעמק ביהדות, בציונות, ואף הרהר באפשרות לעלות לארץ ישראל. עם מותו הורה קפקא לידידו מקס ברוד לשרוף את עיזבונו וכל כתביו; ברוד סירב לבקשה והחל בהפצה נרחבת של הכתבים, שהפכו את קפקא, לאחר מותו, לאחד הסופרים הידועים והמשפיעים באירופה ובעולם (בין יצירותיו הבולטות – 'הטירה', 'המשפט', 'הגלגול'). בהמשך עלה ברוד לארץ והוריש את רוב כתבי קפקא לספרייה הלאומית של ישראל.
מקור תמונה – ויקיפדיה
