כמו כן, היום ב-1954 פרסם בית המשפט העליון בארה"ב את פס"ד בראון נגד מועצת החינוך.
סיום מלחמת האזרחים הוביל להעברת התיקון ה-14 לחוקה, שאסר על אפליה על רקע גזעי. כדי להתמודד עם תיקון זה ייצרו הנהגות מדינות הדרום מערכות הפרדה גזעית, בטענה כי לא מדובר במערכת מפלה אלא ב'נפרד אבל שווה'. מדיניות זאת הוכרה כחוקית בפס"ד פלסי נגד פרגוסון ב-1896, למרות שהיה ברור כי המערכת פוגעת בפועל בזכויות השחורים. אך תביעה חדשה הוגשה בנושא מדיניות ההפרדה הגזעית במערכת החינוך ע"י משפחתה לינדה בראון מטופיקה שבקנזס, שלא יכלה ללמוד בבית הספר הסמוך לביתה מפני שהיה מיועד ללבנים בלבד. התביעה נדחתה בבית המשפט המחוזי שבקנזס, אך הערעור הגיע לעליון ואוחד עם עוד כמה תביעות בנושא. בית המשפט העליון בנשיאות פרד וינסן עמד לדחות את הערעור בהתאם למדיניות הרשמית עד אז, אך וינסן מת במפתיע ב-1953, והנשיא החדש ארל וורן שמונה ע"י הממשל השמרני, דווקא צידד בצד הליברלי יותר ובזכותו נפסק לטובת משפחת בראון. מדיניןת ההפרדה הוכרה כמפלה מעצם טבעה ולכן בלתי חוקתית, ופס"ד היווה את אחת מיריות הפתיחה לתנועה לזכויות האזרח שהתפתחה והתעצמה בשנים שלאחר מכן.
מקור תמונה – ויקיפדיה
