היום ב-1897 התכנס הקונגרס הציוני העולמי הראשון.
במחצית השנייה של המאה ה-19 התפתח הרעיון הציוני בקרב יהודים מסוימים, על רקע עליית הלאומיות האירופית והתגברות האנטישמיות. בשנות ה-80 התפתחו קבוצות 'חובבי ציון', אשר עודדו עלייה יהודית לארץ ישראל. אך הציונות הפכה לתנועה של ממש רק כאשר נתפס בה בנימין זאב הרצל, מחזאי יהודי וינאי בעל שם, אשר החליט אף לכתוב ספר בנושא ('מדינת היהודים') שזכה לתפוצה רחבה. ב-1897 החליט הרצל לקדם את רעיונותיו אל השדה המעשי והפוליטי, וקרא לקיום קונגרס יהודי עולמי שיעסוק בשאלה הציונית. הקונגרס נפגש בבאזל שבשוויץ, והגיעו אליו נציגים של קהילות מכל רחבי אירופה, ממזרח וממערב, ונפתח עם ברכת 'שהחיינו' מפי נשיא הקונגרס, ד"ר קרפל ליפא הרומני. ליו"ר הקונגרס נבחר באופן טבעי הרצל עצמו, אשר בקושי הצליח לנאום מרוב תשואות. לאחר מספר ימי דיונים הוחלט להקים ארגון ציוני כלל עולמי (ההסתדרות הציונית), ולקדם את הציונות המדינית – שדלנות פוליטית בקרב אומות העולם והשגת לגיטימציה לקראת הקמת יישות מדינית ליהודים בארץ ישראל. הקונגרס נפגש שוב במשך כל 5 השנים שלאחר מכן, ובהמשך בקצב של אחת לשנתיים, והניח את שאלת הלאומיות היהודית והציונות בחזית הסוגיות העולמיות; עד מהרה ראה הקונגרס פירות עם פרסום הצהרת בלפור ב-1917, ולא יהיה זה רחוק מן המציאות לתלות בו את השורש הבסיסי להכרזת העצמאות ב-1948. צעירת משתתפי הקונגרס והשורדת האחרונה, קלרה הירשנזון, נפטרה ב-1970 בביתה שבפרדס חנה.
מקור תמונה – ויקיפדיה
