היום ב-2004 הפך 'התקווה' להמנון הלאומי של מדינת ישראל.
ב-1878 כתב נפתלי הרץ אימבר, מראשוני משוררי העברית החדשה, את השיר 'תקוותנו' – שיר ארוך ורב בתים עמוס רפרנסים לכתובים בדורות היהודיים, מהתנ"ך ועד משכילי המאה ה-19. מספר שנים לאחר מכן הוצמד לו לחן (חלקית על בסיס זמר עממי רומני), והשיר החדש עבר מפה לאוזן, וצבר פופולריות רבה בקרב עולי העלייה הראשונה. במאה ה-20 החלו לשיר את הגרסה המקוצרת של תקוותנו, שכונתה כעת 'התקווה', לאחר הקונגרסים הציוניים. לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שרו הנוכחים וחברי מועצת העם את התקווה פה אחד, והשיר הפך להמנון של המדינה, ושומש לאחר טקסים ממלכתיים וצבאיים. עם זאת, ההמנון היה לא רשמי, וקיבל תוקף חוקי רק לאחר שנקבע בחוק בשנת 2004. ב-2018 קיבל ההמנון תוקף חוקתי עם חקיקתו ב'חוק הלאום', והערכים המיוצגים בו מלווים את המדינה עד היום.
מקור תמונה – ויקיפדיה
