היום ב-1920 הוקם ארגון ויצו – ארגון נשים יהודי-ציוני.
עם הקמתה בשלהי המאה ה-19סבלה התנועה הציונית מאי-ייצוג של נשים ציוניות. רוב בכירי, עסקני ופעילי התנועה היו גברים; בקונגרס הציוני הראשון ב-1897 השתתפו 20 נשים לצד כ-200 גברים, אך כולן באו כבנות לוויה של נציג אחר. בתחילת המאה ה-20 התגברה התנועה הסופרג'יסטית (למען זכויות אזרח שוות לנשים) במערב, והדבר השפיע על נשות הציונות. ב-1920 כינסה ורה וייצמן (אשתו של חיים) ועידה של נשים ציוניות באנגליה, והוקם ארגון ויצו (ר"ת באנגלית – ארגון נשים ציוני בינלאומי) שנועד לתת סיוע (הכשרה מתאימה, חינוך, שירותי בריאות) לנשות היישוב הארצישראלי. התנועה הלכה וצמחה והפכה לדומיננטית מאוד, והיתה בעלת השפעה רבה על ההחלטה להעניק זכות בחירה לנשים מיד עם כינון המוסדות הלאומיים הייצוגיים; ויצו אף הפכה לפעילה פוליטית והשיגה נציגות במוסדות אלה, וגם בכנסת ישראל הראשונה היתה בעלת נציגות (ח"כ רחל כהן-כגן – האישה היחידה שחתמה על מגילת העצמאות מלבד גולדה). גם כיום תנועת ויצ"ו פעילה בישראל ובעולם (בעיקר במישור המאבק המשפטי למען נשים), עם יותר מרבע מיליון חברות.
מקור תמונה – ויקיפדיה
